תפילה וחינוך

1. מצוה לחנך את הילדים ולהביאם לבית הכנסת, אבל חינוך צריך להיות מדוייק. כלומר, אם מחנכים את הילד אבל מלמדים אותו משהו לא נכון, טעות זו תלווה אותו כל החיים. כך שהמצוה היא לחנך את הילד להתפלל בבית הכנסת כמו שצריך, אבל אם הוא יבוא לבית הכנסת ורק ישחק שם ורק יפריע וידבר, הרי שהרגלת אותו לדבר עבירה ולא לדבר מצוה. שלא לדבר על ההפרעה לאחרים. לכן, אין גיל לדבר. אלא קטנים שאינם מסוגלים לעמוד בדרך ארץ בבית הכנסת, ויפריעו לציבור, אסור להביאם לבית הכנסת. הורה מחנך יביא את בנו הקטן בגיל צעיר, לדקות ספורות, וככל שיגדל יחנכו שיתרגל לכבוד המקום. אגב, הזכרתי בן, אך בחז"ל מבואר שאותה מצוה היא גם על חינוך הבת. לפני שאשיב על שתי השאלות הבאות אציין שני דברים. אם יש רב בבית הכנסת שלכם, אבקש להתעלם מדברי. יש מרא דאתרא והשאלות אמורות להיות נונות להכרעתו! נקודה שניה, אם הנושאים שהעלת גורמים למחלוקת, יש לברוח ממחלוקת ככל האפשר. 2. בעבר השבתי ואציין בקצרה שליח ציבור צריך להיות אדם הגון, שלא יצא עליו שם רע מנעוריו (אלא אם עשה תשובה), אדם צנוע ועניו, שהציבור מרוצה ממנו, טוב במידות בחכמה ומעשים טובים, שנוסח התפילה שגור על לשונו, בעל קול ערב. נער בר מצוה שיודע את פירוש המילים עדיף על מבוגר עם הארץ, גם אם קולו של המבוגר נעים יותר.(שולחן ערוך או''ח סי' נג סעיף ד, ומשנה ברורה וכף החיים שם. משנה ברורה סי' תקפא ס''ק יא). 3. אם אלו פיוטים שנאמרים לכבוד השמחה, הנח להם לישראל, אין זה הפסק. 4. קשה לאמו דבר זה ללא הכרות אישית. כדאי אולי בשיחה שקטה ונעימה עם הגבאים להעלות את הנשוא שאתה חושש שרמת העירנות בתפילה נפגמת, ומה כדאי לעשות בנידון. אם גם הם שותפים לדעתך הם ישוחחו על כך עם הפייטנים. אבל אם דעתך היא דעת יחיד אל תעורר נידון סביב הסוגיא, כשתפילתם של הפייטנים עשויה לעורר את הלבבות ולחבב את התפילה על חלק מהציבור.