התחשבות בשכנים

שלום לרב לאו, הייתי בשבת האחרונה במודיעין, סמוך לבית הכנסת בנחל פארן. בליל שבת האחרונה, הופרעה שנתי מעט אחרי השעה 23:00 בשל מוסיקה נוראית שיצאה מחצר אחת הדירות השכנות. בשלבים שונים המוסיקה נחלשה והתנהלו מריבות בצעקות. עד שבעלי יצא לברר מה קורה, המוסיקה נדמה, אך הוא הספיק לראות מאיפה היא באה. להפתעתינו, גילינו ש``בעלי הרעש`` הינם זוג שאנחנו מכירים מעט. המעשה אינו אופייני להם מהרבה סיבות, והוטרדנו בשל כך. אחרי שבת בעלי קפצנו אליהם. אחרי שיחה קצרה, בעלי רמז שההתנהגות שלהם בליל שבת היתה ממש חסרת התחשבות, ושמלבד השעה המאוחרת, היה ראוי לחשוב שיש אנשים שומרי שבת בשכונה... אלא שאז קיבלנו ממש שטיפה. מדי ליל שבת, הם סיפרו, עוברים מתחת לחלונם משפחות וקבוצות אנשים בכל מיני שעות, ואף כשהשעה מאוחרת מאד (כגון בקיץ - כשהחלונות גם פתוחים), איש אינו עושה מאמץ להתחשב בהם ולשמור על שקט. גרוע מכך, בשנים האחרונות מתקהלים להם חברה צעירים דתיים (כנראה תיכוניסטים) בשעות מאוחרות, מרעישים, מנהלים שיחות מצד אחד של הרחוב לצדו השני מבלי לחשוב על הגרים ברחוב, מתיישבים בקבוצות על מדרגות הבניין שלהם (למרות שאיש מהצעירים אינו גר בבניין), וזה יוצא מתחת לחלונם של מכרינו, ובכלל מרעישים. ככל שהשבת נכנסת יותר מאוחר, כך גם הרעש נמשך על יותר מאוחר. מתברר שבליל שבת התנחלה קבוצה (שוב) מתחת לחלון חדר השינה שלהם, העירה את בעלת הבית, שיצאה, ניסתה בעדינות להעיר לנערים, אך הם בכלל לא שמעו אותה מרב רעש עד שהיא צעקה. אז הם העתיקו את עצמם לצד השני של הכביש, אך שם התקהלה קבוצה כל כך גדולה (כ-30 או 40, לפחות) ברחבת בית הכנסת שהרעש היה להם בלתי נסבל (והיא, כמובן, לא יכלה לחזור לישון גם עם חלונות סגורים). בעלה התעצבן, יצא להעיר, אך לא הקשיבו לו, אז הוא הוציא רמקול לחצר ו``פיצץ`` ברעש משלו עד שדיירים מבניין אחר (דתיים) יצאו בגלל ההפרעה והזוג אמר בפירוש שברגע שה``הפגנה`` תפוזר, המוסיקה תיפסק. מישהו בסוף יצא אל הנערים ופיזר אותם תוך שהוא מגדף את אותם שכנים. בעלי העיר למכר וטען שזה לא פיתרון. אבל מתברר שהם התקשרו למשטרה ונאמר להם שעד חצות מותר. בעלי אמר שהשכונה לא צריכה לסבול. הדיון הסתיים ביותר מקצת מתח. אך מה? אחרי שהגענו הביתה וחשבתי על זה קצת, אני די מבינה אותם. בית הכנסת קם חרף מחאות קשות של תושבי השכונה (כולל דתיים) וכבר שנים עומד חצי בנוי כשהשכנים (לרבות החילונים שאינם משתמשים בו) סובלים מרעש הבניה ומאבק (כבר שנים). ישנם רעשים נלווים לבית כנסת שהם סובלים מהם, אך מקבלים כחלק מדו-קיום (התקהלויות של תפילה, הקפות בשמחת תורה, וכד`). ישנן בעיות אחרות שקשורות במיקומו של בניין ציבורי כפי שמוקם, ובכלל בעובדה שהוא בשימוש אך אינו לגמרי בנוי. חרף העובדה שאותו זוג לא רצה שבית כנסת ייבנה שם, הם לא השתתפו במחאות ובתביעה נגדו כי הם הבינו את הצורך של תושבי השכונה. הבעיה היא שאף אחד לא חושב בכיוון השני. בית הכנסת לא נבנה במרכזה של שכונה דתית, אלא על גבול שכונה דתית בתוך אזור מעורב. ההתחשבות חייבת להיות דו-סטרית, ואני לא בטוחה שזה כך. כשקבוצות נוער מפריעות במקומות אחרים, אנו מקוננים על הנוער החילוני, אך למעשה, מבחינתם של זוג כמו זה, זה אותו דבר. הם אינם אנשים שדוקא עושים על האש בשבת או אוכלים חזיר. הם די מסורתיים בהלכותיהם, וכאנשים, הם די מתונים. בפעמים שנפגשנו, הם תמיד יצאו מגדרם לכבד את הצרכים הדתיים שלנו (משבת וכשרות ועד דחייה של משהו בגלל בין המצרים). אולי אם היה לי כיוון כזה, היה אפשר ממש לקרב אותם. אבל לא בנסיבות כאלה. הם אפילו מסכימים שמה שהם עשו ``לא היה יפה``, אבל הם ממש הרגישו חסרי אונים, ואחרי הרבה מאד פעמים שזה קורה להם, הם החליטו, כדבריהם, ``להשיב מלחמה``. הם אמרו שהם קיוו שהנערים יקשיבו למישהו מהמגזר שלהם יותר מאשר הקשיבו למכרים שלנו. ברור שאף אחד אינו רוצה שהמצב יישנה ובוודאי לא שזה יסלים. אבל - לפחות למכרים שלנו - לא ברור מה לעשות עם זה ואיך למנוע את זה. האם בתור רב העיר יש לך המלצה? אולי צריך תזכורות בבתי הכנסת? אולי שיעור או דרשה שמתייחסת לנושא ההתחשבות בזולת, גם כשהזולת אינו זהה לנו (ובפרט כשמדובר בזולת שבאופן כללי, אינו ``מציק``)? סליחה על אריכות השאלה, אבל הנושא נראה לי חשוב ואולי גם לנו (בקהילה שלי) יש מה ללמוד בנושא. תודה,