שלום זכר

הרמ"א כתב (יורה דעה סי' רסה סי"ב), נהגו לעשות סעודה ומשתה בליל שבת לאחר שנולד זכר, נכנסים אצל התינוק לטעום שם, והוא גם כן סעודת מצוה. מקור המנהג הוזכר בספר תרומת הדשן (סי' רסט) שמסביר בכך את הסעודה שרב ושמואל היו בה, ונקראת סעודת ישוע הבן, והכוונה היא לפורקן ופדיון, להודות לה' שנושע ויצא בריא ושלם. הט"ז שם כתב שסעודה זו היא בליל שבת מפני שאז אנשים מצויים בבתיהם. והביא טעם נוסף שזו סעודת לנחם את בתינוק שאבל על ששכח תורתו, ולכן אוכלים עדשים ואגוזים, שיש בהם גם אבלות וגם שמחה. טעם נוסף כתב הט"ז, שלא ראוי להביאו למילה בטרם יקביל פני שבת, ולכן ברית מילה היא ביום השמיני, ואנו מקבלים פני הקדוש ברוך הוא. מדוע לא עושים סעודה זו לבת, דנו בכך בפוסקים. לטעם האחרון שכתב הט"ז מובן הדבר, אבל לטעם שהתינוק שכח את התורה, גם בבת שייך דין זה, וגם בבת שייכת הודאה על שיצאה בריאה ושלימה. יש שהשיבו בצורה פשוטה. אצל הבת יעשו קידוש בבית הכנסת בשבת (שאנשים מצויים בבתיהם, כמו שלום זכר), אך אין דחיפות לעשות זאת קודם המילה. יש שהשיבו בכיוון יצירת נשמות (ספר מגדל עוז ליעב"ץ שער הבריכה העליונה). יש ציינו לדברי רבינו גרשום בבבא בתרא (צא,א) שאכן עשה בועז משתה לבנותיו, כמו שעשה לבניו.