ברכה ראשונה

הגדרת שני הדברים שהזכרת שונה מאד, בסוגיית עיקר וטפל חשובה היא דעתו של אדם. אבל בסוגיית רסק ההגדרה אינה תלויה באדם אלא בקביעת ההלכה, שנחלקו הפוסקים בדבר, וציינתי את עיקר הדברים. הכלל אומר שכל שיש בו דגן – ברכתו מזונות, ואפילו אם החלק של הדגן איננו החלק העיקרי. המשנה ברורה (סימן רח ס"ק ז) כתב, הטעם: כיון דהוא בא להטעים ולהכשיר את התבשיל, והוא מחמשת המינין דחשיבי, והוא העיקר. כאשר אדם אוכל את הטפל לפני העיקר – פוסק הרמ"א שמברך על הטפל. המגן אברהם מובא במשנה ברורה שחולק על זה. על כן אומר המשנה ברורה שעדיף לא להיכנס למצב כזה, אלא לאכול קודם את הדבר העיקרי. המשנה ברורה (סי' ריב סעיף ה) כתב שבמקרה והדבר הטפל בא אמנם כטפל, אבל האדם גם מעוניין בו מצד עצמו – אי אפשר לפטור אותו בברכה על העיקר. סוגיית רסק: שנינו בברכות (לח,א),הלכתא: תמרי ועבדינהו טרימא (רש"י - "דבר הכתוש קצת ואינו מרוסק"), מברכים עלוייהו בורא פרי העץ. מאי טעמא? במלתייהו קיימי כדמעיקרא". (כן פסקו הרי"ף והרא"ש). כן פסק הרמב"ם (הלכות ברכות פ"ח, ה"ד), תמרים שמעכן ביד והוציא גרעינים שלהם, ועשאם כמו עיסה, מברך עליהם תחילה בורא פרי העץ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. כתבו הפוסקים שעל פי הגדרת הראשונים לטרימא, קיימת מחלוקת ביניהם לענין רסק כמו רסק תפוחים. רש"י שכתב כתוש קצת ואינו מרוסק, ודאי יסבור שברסק מברכים שהכל ולא בורא פרי העץ. כך נראית גם דעת הריטב"א שהוסיף, ושמעינן מינה דטעמא משום דבמילתייהו קיימי, הא נתרסקו לגמרי עד שעברה צורתם - לא, ואין מברכים עליהם אלא שהכל. ומשמע ש"במילתייהו", היינו שקיים הפרי כפי שהוא אלא שהוא חתוך לחתיכות דקות, אבל נתרסק לגמרי מברך שהכל. וכך פסק בהלכותיו (פרק א, הלכה כד): כל פרי שנעשה חתיכות דקות ונעשה ממנו אוכל וגופו קיים וראוי לאכילה, מברך עליו ברכתו הראויה לו. ואם כן, מפורש שדוקא בחתיכות שבהן קיים עדיין גוף הפרי, אבל ברסק, אין ברכתו אלא שהכל. וכך אף בטור: תמרים שכתשם קצת ואינם מרוסקים לגמרי - בורא פרי העץ. אבל הרמב"ם חלק כי הוא כתב שגם בעשאן כמו עיסה מברך את ברכת הפרי. וכן משמע בערוך והובא באור זרוע (הלכות סעודה, סימן קסו).הלכתא: תמרים דעבדינהו טרימא, מברכים עליו בורא פרי העץ דבמילתייהו קיימי כמעיקרא. פירש בערוך, לוקחים גופם של תמרים כמות שהם וטורפים אותו ומוציאים גרעינים ולשים בהם שומשמין וכיוצא בהם. בבית יוסף, אחרי שהביא את המשתמע מרש"י ומהטור, כתב, אבל הרמב"ם כתב וכו' וכתבו רבינו בסמוך, וכתב דאפשר שגם רבינו יצחק מודה לרמב"ם. הטור עצמו כתב,אפשר שגם רבינו יצחק מודה בזה הענין, כיון שהם בעין, חשובים כעיקר הפרי. ולפיכך יוצא, שיש לברך בורא פרי העץ. (ראה בבית יוסף ובדרכי משה סוף סימן רד). הב"ח הביא דעה אמצעית כנראה שסובר שהפרי יורד בדרגה אחת. בשולחן ערוך (סימן רב סעיף ז) פסק כמו הרמב"ם, והרמ"א הוסיף, ויש אומרים לברך עליהם שהכל, וטוב לחוש לכתחילה לברך שהכל. אבל אם בירך בורא פרי העץ יצא, כי כן נראה עיקר. מה שכתב, כי טוב לחוש לכתחילה לברך שהכל, זהו מפני תרומת הדשן שם שכתב, ואף על פי שאין אלו החילוקים ברורים לי, מכל מקום לא יעשו ספק בדבר. ופסקו רבוואתא דכל היכא דאיכא ספיקא בברכה ראשונה, מברך שהכל נהיה בדברו. היינו כמו שכתב בהתחלה, שממשמעות הדברים יש לברך בורא פרי העץ, אבל מספק יברך שהכל, ועל כן כתב אף הרמ"א, שנראה עיקר לברך ברכת הפרי, אך טוב לחוש לכתחילה לברך שהכל. בט"ז (ס"ק ד), הוכיח שמברכים בורא פרי העץ, וסיים, ובכל יום אנו נוהגים כשמבשלים תפוחים עד שנתרסקו לגמרי שמברכים עליהם בורא פרי העץ... ולית כאן בית מיחוש ברכה לבטלה. אך הב"ח כתב, שהעולם נוהגים לברך שהכל. המגן אברהם (ס"ק יח), כתב בשם הרוקח, שתמרים כתושים מבושלים, ברכתם בורא פרי העץ, והוא כדעת הרמב"ם. והוסיף המגן אברהם, שבסימן ר"ד סעיף י"א, מפורש בשולחן ערוך שאפילו אם הפרי כתוש ביותר מברך עליו בורא פרי העץ, והרמ"א אינו חולק. המשנה ברורה (ס"ק מ"ב) פסק, להלכה קיימא לן כדעת המחבר, דהיכא שממשם קיים - לא נשתנית ברכתם, ורק בפאווידלא שאבד כל צורתו ולא ניכר כלל מה הוא, אז לכתחילה מברך שהכל. כן כתב בביאור הלכה בשם הרבה אחרונים, דאם ניכר במקצת מהות הפרי - לא נשתנית ברכתן, וכיון שברסק תפוחים ניכר שהוא רסק תפוחים - יש לברך עליו בורא פרי העץ. ואם אכן אין ניכר מה הוא - ברכתו שהכל. וכן ממרח תמרים או ריבה וכדומה - ברכתם שהכל נהיה בדברו (ראה בית יוסף סוף סימן רד ובקיצור שולחן ערוך סימן ו ובילקוט יוסף סימן לו סעיף ט. ואף בבן איש חי ברב פעלים ח"ב סי' כח שחלק וכתב לברך שהכל - כל שהוא מעוך, שאין ניכר בו צורת הפרי, אף שניכר מאיזה פרי הרסק עשוי).