היתר

ראשית, הכלל הבסיסי הוא שהאדם קרוב אצל עצמו, וכל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו. לכן, ייתכן שמצד הדין יש מקום להיתר, אך האדם לא רואה את ההיתר. ייתכן שמצד הדין יש מקום לאסור, אך האדם שיש לו נגיעות אישיות אינו מזהה את הצדדים הללו, ומורה היתר לעצמו. מי ערב לך שההחלטה אינה נובעת משיקולים שאינם ממין העניין? שנית, המושג, הורים אוהבים, סבלניים ורגועים אינו תלוי דווקא במספר ילדים, אלא בתנאים רבים. גם המספר עשוי להיות פרמטר, אך ישנן אמהות מושלמות לעשרה ילדים, וישנן אמהות המסוכנות לילדם היחיד. כל הפרטים הללו רלוונטיים, אך החלטה על ביטול מצות עשה חשובה (שעבורה מוכרים ספר תורה!) אינה יכולה להיות על סמך הרגשה אלא שיקול מנותק, הבנוי על אדני ההלכה. ה' ינחה אתכם בדרך נכונה.