חינוך הילד

ההלכה היהודית קובעת מספר חיובים אותם ניתן לכפותם על אב כדי שיקיימם כלפי בנו או בתו. מכל החיובים שאב חייב כלפי בנו או בתו נתייחד חיוב החינוך באופן מיוחד המושג חינוך בהגדרתו ההלכתית אינו רק הקנית ידע, אלא חינוך -במובן הרחב של המילה - הוא בעיקרו הקנית ערכי התנהגות נאותים. מקור מפורש לחיוב חינוך הילדים על ידי אביהם למדו הפוסקים מאבי האומה, אברהם העברי. כאשר שולח אלוקים את המלאכים להעניש את סדום, אומר אלוקים שאינו יכול להסתיר ידיעה זו מאברהם משום חשיבותו הגדולה של האיש. ומה היא חשיבותו? "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'" (בראשית יח-יט). הוי אומר, גדלותו וחשיבותו הינם בשל היותו מחנך כראוי את בניו ואת כל בני ביתו שימשיכו את דרכו כשומרי דבר ה'. מקורות נוספים נמנו בכמה מקומות. יש פוסקים שלמדו חיוב זה מן הפסוק "ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם" (דברים יא-יט). פירוש: "שתרגילו את בניכם להיות עסוקים בתורה". כלומר, ישנו חיוב להרגיל את הבן ללמוד. מקור נוסף הוא בפסוק הנאמר על התכנסותו של העם ללמוד תורה, אחת לשבע שנים במוצאי חג הסוכות, ומוזכרים בפסוק הבנים והטף (דברים לא-יג), פירש הרמב"ן מדוע מביאים את הקטנים, משום ש"על ידי שהטף ישמעו וישאלו, האבות ירגילום ויחנכו אותם". כך פירש הרמב"ן (דברים ו-ז) אתהפסוק "חוקת עולם לדורותיכם" (ויקרא ג-יז) וכתב:"שמצווים אנו שידעו בנינו המצוות, ואיך ידעו אם לא נלמדם?" מצות חינוך הבן מנויה היא בין החובות המוטלות על האב דוקא. וכך אומרת הגמרא במסכת קידושין (כט,א): האב חייב בבנו למולו, לפדותו, ללמדו תורה, להשיאו אשה וללמדו אומנות.ובמסכת נזיר (כט,א) מדגישה הגמרא ואומרת: איש חייב לחנך בנו במצוות, ואין האשה חייבת לחנך בנה. ואף שמלשון הגמרא ניתן ללמוד שהחיוב הוא לחנך את הבן דוקא, ולא את הבת, הורו הפוסקים להלכה שגם את בתו מחויב האב לחנך וללמד. כן פסק המגן-אברהם בשולחן-ערוך אורח חיים סימן שמג סק"א, והרב בעל התניא בשולחן-ערוך הרב, והמשנה-ברורה שם). חיוב החינוך המוטל על האב הוא לחנך את בנו במצוות התורה, ללמדו את התורה, ולהרגיל אותו להתעסק במצוות. לכן קונה גם האב לבנו תשמישי קדושה כלולב ואתרוג בחג הסוכות, כפי שמציינת זאת הגמרא במסכת סוכה (מב,א) שקטן שיכול להחזיק את הלולב והאתרוג אביו מחויב לקנות לו. האב גם מדליק עימו נרות חנוכה, כדי להרגילו שכשיגדל ידליק הילד בעצמו. וכך הוא גם בשאר המצוות. וזאת על סמך הפסוק, "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כב-ו). עד כמה חמורה היא מצות החינוך לומדים אנו מן ההלכה שנפסקהבשולחן-ערוך (יורה דעה סימן רמה ס"ד) שלבד מן הלימוד העצמי והדוגמא האישית שנותן האב לבנו חייב הוא לשכור - בתשלום - מלמד שילמד עםבנו. ואם האב אינו עושה זאת, בית הדין כופה אותו וגובה ממנו תשלום עבור בית ספר המתאים לחינוכו. וכתבו שם הפוסקים (ביאור הגר"א) שמקור הלכה זו הוא בהלכה שבית הדין כופה את האדם לקיים מצוות עשה, ומכיוון שמצות חינוך אף היא מצות עשה לכן כופים אותו בית הדין לקיים מצוה זו, אם אינו רוצה לקיימה בעצמו. למרות זאת כדאי לזכור שני דברים. ראשית, האם היהודיה הוזכרה כמחנכת הבית. ר' חיא מזכיר את הנשים שזכותן הגדולה היא שמגדלות את בנינו. שנית, אם יש ויכוח בין ההורים על מי מוטל החינוך, זה כבר סימן לא טוב. כי החינוך צריך להיות בשה אחת, ובאהבה, ולא מתוך נסיון "לזרוק" אחד על השני. בתקוה שהדבר אינו כן.