משגיח נכנס ויוצא

סוגיית ההשגחה, אם משגיח צמוד או יוצא ונכנס, ארוכה, ועומדת במרכז מחלוקות בין ועדי כשרות. השו"ע (יור"ד סי' קלא ס"א) כתב שמשגיח שיוצא ונכנס הוא כיושב ומשמר. כך כתוב גם לגבי עכו"ם משמש בבית ישראל, שנתן בשר בקדירה, שסומכים על דבריו אם ישראל יוצא ונכנס (יור"ד סי' סט ס"י). כך גם גבי חותם כשרות שנתקתקל בכוונה, שישראל יוצא ונכנס תמיד מותר (רמ"א יור"ד סי' קל ס"ח), כך גם גבי ישראל שיוצא ונכנס ליד עדר של נכרי, שהחלב מותר (ט"ז יור"ד סי' קטו ס"ק ג). ראה גם בשו"ת הרא"ש כלל יח סי' יט. אבל, בערוך השולחן (יור"ד סוף סי' קיח) הכריע שלכתחילה אין לסמוך על כך, ואכן כם נראה מדברי התוס' (עבודה זרה יב,א, ד"ה דלמא, ראה בר"ן ומאירי שם). בפוסקים כתבו שבישראל מומר יש להחמיר יותר מאשר בנכרי, ולא די במשגיח יוצא ונכנס (ראה שו"ת בית יצחק קו"א סי' כג, ובשו"ת דעת כהן לגראי"ה קוק סי' ס-סא). בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סי' עד) צידד להקל לסמוך על משגיח יוצא ונכנס רק בדיעבד, בצירוף עוד היתרים. בשו"ת אגרות משה (יור"ד ח"ג סי' ח) כתב לחלק בין מקומות תעשיה גדולים, שלא סגי ביוצא ונכנס, אבל משמע שבמקומות קטנים אפשר להקל. למעשה, אם מדובר במקום קטן, והמשגיח יצר מציאות של "מירתת", כלומר, חושש הבעלים מהמשגיח ויודע שהוא יאבד את הכשרות אם ייתפס, והמשגיח מכיר את המטבח, כמעט ברור שאי אפשר להכניס שום דבר איסור למקום, ויש אפשרות להקל. מה עוד, שאם מדובר למשל בפיצה, והמשגיח מוודא שלא חסרים חומרים להכנת הפיצה, ויש קמח מנופה במקרר, ואין שום סיבה לבעל העסק לעשות מעשה חריג, יש מקום להקל, בהתאם לשיקול הדעת של נותן הכשרות, שמכיר את בעל העסק ויודע אם יש מקום להקפיד עליו, או אפשר לסמוך על יוצא ונכנס.