כשרות

1. כתב המגן אברהם בשם הרשב"א שכלים שבישלו בהם בשבת אסורים לבשל בהם מפני שהם בלועים בדבר האסור לו. הביאו המשנה ברורה סי' שיח ס"ק ד). אכן יש לדון בעניין, ולחלק בין מזיד לשוגג. לדעת רבי יהודה, שכך פסק השו"ע שם האוכל עצמו אסור לו עולמית, ולאחרים אסור עד מוצאי שבת. מדברי המגן אברהם נראה שהמדובר הוא בקנס שקנסו רק את המשבל, ולא את האחרים. כן למדו האליה רבה, שו"ע הרב, שו"ת שבות יעקב (ח"א סי' כא) וערוך השולחן. בספר בן איש חי (תחילת פרשת בא) כתב מפורש שלאחרים מותר. מכיוון שהמדובר הוא בקנס, אפשר יהיה להגעיל את הכלי ולהכשירו, גם אם המדובר הוא בכלי חרס, וההגעלה תועיל גם לעבריין. יש לציין שבספר תורת שבת (ריש סי' שיח) חלק על המגן אברהם בהבנת הרשב"א, ולדעתו חידש הרשב"א גבי היתר האוכל לחולה, עיי"ש. כן הוא בשו"ת כתב סופר (או"ח סי' נ), ובשו"ת פרי השדה (ח"ג סי' קצה) שכתב שמכל מקום כיוון שנבלע איסור בכלים נכון להגעילם. בשו"ת שאלי ציון (סי' יד) סבר שהאיסור הוא לזמן, ועל כן צריכים להשהות את הכלי 24 שעות לאחר הבישול, ולאחר מכן יהיה מותר ללא צורך בהגעלה, וזאת על פי הנודע ביהודה (תנינא יור"ד סי' נא). הגר"ע יוסף שליט"א סובר (בספר לוית חן, סי' שיח) שעיקר הדין עם המתירים את הכלי, אך המחמיר תבוא עליו ברכה. אם המדובר הוא בכלי שמבשלים בו תדיר בשבת, ראוי לאסור את הכלי, משום זילות שבת. אם בישלו בכלי בשוגג אין לאסור, שהרי גם רבי יהודה, שפסק השו"ע כדעתו, מתיר בשוגג, ובמקום הצורך הלכה כרבי מאיר שמתיר (משנה ברורה שם ס"ק ז, ובביאור הלכה). 2.כלי שנטרף, ועברו 24 שעות משעת האיסור, פרק זמן זה גורם לכך שהטעם הבלוע בדפנות הכלי אסור מדרבנן. אם בישלו בכלי אוכל לאחר מכן יש לאסרו מדרבנן. אבל אם ספק שמא בישלו בו דבר איסור, ועברו 24 שעות מזמן השימוש הקודם, זהו ספק דרבנן, שבמקום הצורך אפשר להקל. לא באופן קבוע.