תשובת הרב
קדימות בטיפול בעת פיגוע המוני
שנינו בבבא מציעא (סב,א), שניים שהיו מהלכים בדרך, וביד אחד מהם קיתון של מים, אם שותים שניהם מתים, ואם שותה אחד מהם מגיע למקום ישוב. דרש בן פטורא מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתתו של חברו. עד שבא רבי עקיבא ולימד, "וחי אחיך עימך", חייך קודמים לחיי חברך. בספר יחוסי תנאים ואמוראים (ערך בן פטורין, הובא בספרו של אמו"ר שו"ת יחל ישראל ח"ב סי' עג) כתב בדעת בן פטורא, שמשמע שבסברא גם רבי עקיבא מודה לו אילולא הפסוק, שצריך כל אחד מישראל להציל את חברו מידי סכנה, אפילו אם הוא מסתכן בספק בשל כך, מפני שמצווה הוא על "לא תעמוד על דם רעך". בשיטה מקובצת (בבא מציעא שם) הביא את דעת הרמ"ך שאם חטף השני מבעל הקיתון את המים ושתה, וחברו בעל הקיתון מת על ידו, חייב בדיני שמיים, דמאי חזית דדמיה (של החוטף) סומק טפי (משל בעל קיתון המים). מדבריו למדנו שלדעת רבי עקיבא בעלות המים היא המקנה את הזכות להצלה. החזון איש (ליקוטים סי' כ, בבא מציעא שם, וכן הובא בשם הגר"ח מבריסק ספר זכרון נצר מטעי עמ' שלז) דן במציאות בה הבעלים על אפשרות ההצלה הוא אדם שלישי, ובידו להציל אחד מהם, כתב החזון איש שלבן פטורא יחלק את המים ביניהם, לרבי עקיבא ייתן לאחד שירצה (לא ציין החזו"א לפי מה נקבע, אולי לפי סדר הקדימויות של מסכת הוריות). סברתו היא שלדעת רבי עקיבא עדיף להציל אדם אחד הצלה גמורה לחיי עולם, מאשר להציל שנים בהצלה זמנית לחיי שעה. אך בגליונות החזון איש על חידושי הגר"ח מבריסק (הל' דעות פ"ה) כתב, ונראה דראובן שיש לו קיתון של מים ושמעון ולוי צמאים, לכוליה עלמא נותן לשניהם וימותו שניהם, שאם ייתן לשמעון הרי לוי מת עכשיו, ושמעון שומר מים למחר, ועכשיו אפשר להחיות את שניהם. כסברא זו כתב בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ט סי' כח אות ג), וזו גם סברת היחוסי תנאים ואמוראים שהבאנו, שהיות שלרבי עקיבא בעל המים מחוייב לשמור על חייו, אך כאשר מי ששואל למי לתת הוא אדם שאינו בסכנה, מחוייב הוא ב"לא תעמוד על דם רעך" כלפי שניהם, וחייב להציל את שניהם, כי בינתיים ירוויחו כל אחד מהם חיי שעה. הוסיף הציץ אליעזר שהדברים נכונים כשהסכנה שווה לשני החולים, אך אם לפנינו שני חולים, ותרופה אחת, שאחד ימות ללא התרופה, והשני עשוי לחיות גם בלעדיה, צריכים להעניק למי שבודאי זקוק לה, וכן כתב הפרי מגדים (או"ח סי' שכח במשבצות זהב ס"ק א). עוד הוסיף (חלק יז סי' עב) שאם מעריכים הרופאים שהאחד יכול לשוב לחיים רגילים לאחר הניתוח, והשני יחיה זמן מועט, יש להציל חיי עולם (זמן מרובה), מאשר להציל לחיי שעה. כך הכריע גם בשו"ת אגרות משה (חו"מ ח"ב סי' עג אות ב), והוסיף בתשובה נוספת בעניין (שם סי' עה אות ב) שאם הסיכויים שווים, קובע סדר ההצלה שהזכירו חז"ל במסכת הוריות (יג,א) שמזכיר חילוקים בין זקן תלמיד חכם וכו'. במסקנה כתב שקשה לעשות מעשה בלא עיון גדול.