בת מצוה

המקור לחגיגת בר מצוה לנער הוא דברי המהרש``ל (ים של שלמה בבא קמא פרק שביעי סי` לז) שעושים סעודה להודות לקדוש ברוך הוא שזיכה את הנער להיכנס לעול מצוות. כך כתב גם המגן אברהם (סי` רכה ס``ק ד. ראה שו``ת חוות יאיר סי` ע, ודגול מרבבה יורה דעה סי` שצא). משמע שהשמחה היא על עצם החיוב במצוות, אם כך לכאורה אין הבדל בין בן לבת המתחייבים במצוות. מקור לחגיגת בת מצוה הוא בדברי הבן איש חי (פרשת ראה אות יז) שכתב, וגם הבת ביום שתיכנס בחיוב מצוות, אע``פ שלא נהגו לעשות לה סעודה, עם כל זה תהיה שמחה אותו היום, ותלבש בגדי שבת, ואם יש לאל ידה תלבש בגד חדש ותברך שהחינו, ותכוון גם על כניסתה בעול המצוות. מדבריו משמע שבמקומו לא נהגו לעשות שמחה ביום זה. יש שהביאו שנהגו לשמוח ביום זה, כפי שכתב רבי יחיאל יעקב ויינברג ממונטריי בשו``ת שרידי אש (ח``ג סי` צג) שנוטה להתיר חגיגת בת מצוה, וסובר שאין זה חוקות הנכרים, אלא חיזוק חינוכי לבת. אך מסכים לדעתו של רבי משה פיינשטיין (שו``ת אגרות משה או``ח ח``א סי` קד, ח``ב סי` ל, ח``ד סי` לו, וראה גם ח``ב סי` צז) שאין לערוך חגיגה זו בבית הכנסת, אלא בבית פרטי או באולם, ובתנאי שייאמרו שם דברי תורה. באגרות משה מסביר מה ההבדל בין בן לבת, שבנער ניכר עליו שנכנס למצוות, שהרי מעכשיו מצרפים אותו למניין, אבל בנערה לא ניכר הבדל. הפוסקים דנו בסברא זו, ועכ``פ גם הר``מ פיינשטיין מתיר לערוך שמחה זו, ואינה כחוקות הגוי. גם בשו``ת ישכיל עבדי (ח``ה סי` כח, ח``ו עמ` שלז) ובשו``ת נתיבי עם (סי` רכה) שיבחו מנהג זה וציינו שנהגו לומר דברי תורה ותשבחות לקדוש ברוך הוא, ובכל בודאי שנחשבת הסעודה כסעודת מצוה. כך כתב גם בקובץ נועם (ח``ז עד). וכן הורה רבי עובדיה יוסף בשו``ת יביע אומר (ח``ו או``ח סי` כט) ובשו``ת יחווה דעת (ח``ב סי` כט) שהוא מנהג טוב. סבי רבי יצחק ידידיה פרנקל זצ``ל, רבה של תל אביב, נהג לערוך סעודת בת מצוה לנכדותיו, במעמד בני משפחה וקרובים, והיה בכך תועלת לבת עצמה ולבני המשפחה.