מנהגי 25 בדצמבר

נחלקו חכמים בסיבה מדוע לא לומדים בלילה 25 בדצמבר (על קביעת היום גם יש דיון) הנקרא "ניטל". הטעם הפשוט שאין לומדים בניטל הוא לפי שבימים הראשונים היו צוררי היהודים אורבים להם ומכים בליל ההוא את מי שמצאו ברחובות, גזרו חכמי הדור שישבו בבתיהם בלילה ההוא, ולא ישוטטו בחוצות, כי היו שמתו תחת ידם מפני שההמון חשבו זאת למצוה. כך בהסכמת גדולי הדור על המלמדים ועל התלמידים שישבו בבתיהם (ספר המטעמים אות נ הביא משם ספר ליקוטי הפרדס, וכן העתיק בטעמי המנהגים עמוד תק). כטעם זה כתב באוצר מלמדי חסידים בשם הגה"ק מאלעסק (עמוד קיט) שראה בפוסקים קדמונים הטעם שלא לימדו כי היו עושים פוגרומים, לכן גמרו שלא להאיר בליל זה, וכן לא למדו. ומכיון שאנו מבני יוצאי אשכנז לכן נמשך המנהג לא ללמוד. המקור הראשון שאין לומדים בליל ניטל הוא החוות יאיר בספרו מקור חיים, בסימן קנ"ה (אות א) רשם החוות יאיר בקיצור הלכות: אודות מנהג הלימוד בליל חוגה פלונית… והשאר לא נדפס, וכנראה שיד הצנזור שלטה בו כמו"כ הוזכר מנהג זה בספר "התאבקות" להיעב"ץ הבנוי ומיוסד על הפולמוס הידוע עם איש ריבו, בתוך הדברים מוזכר שבהגיע ליל כותי הוא ניטל אפילו גאוני ארץ בטלים בלימודם ועוסקים בענינים אחרים. בעל קרבן נתנאל כתב שהטעם שאסור בלימוד התורה בליל ניטל הוא משום אבילות שנולד בו אותו האיש. וכך הביאו מכתב ידו, מה שאמרה גיסתי בשמי אמת הוא כי לילה זו כמו יום שחרב בית המקדש, ומטעם זה אסור ללמוד כמו בתשעה באב וטעם זה אסור לגלות, ומכח זה נשתרבב המנהג הרע ששוחקים, אפילו לומדים אינם שמים על לב וברוך השם שהאיר עיני לעמוד על תוך הדבר. מטעם זה כתב החתם סופר (נדפס באיגרות סופרים סימן ב ובקובץ תשובות לא) שכתב, על דבר אשר נשאלתי מאת מעלתו הרמה בענין לאסור תלמוד תורה בליל חגם, לא שמעתי טעם מקובל, גם מה ששמעתי מאמ"ו מוה"ר נתן אדלער כהן צדק ז"ל, הוא אמר הטעם הוא משום אבילות, ולכן אסור ללמוד, כך שמעתי מאמו"ר הגאון החסיד ז"ל. (כדבריו כתב גם רבי יחיאל מיכל היבנר מניזנוב בשו"ת הד"ר (תנינא סימן כט אות רעו), הטעם שאסרו בלימוד בתורה ד'פקודי ה' ישרים משמחי לב' ובלילה ההוא ישב בדד וידום כי נט"ל עליו (איכה ג כח) ויען שאין אנו שרויים בשמחה, לכן אסרו בלימוד, כמו אבל שאסור בתורה מטעם זה, ואז ימלא שחוק פינו בב"א). החתם סופר הקשה אם הטעם הוא משום אבילות, א"כ יהא מותר ללמוד לימודים המותרים בעת אבילות ובט' באב. גם מה שאמרו עד חצות תמה, מה ההבדל באותה לילה בין קודם חצות לאחר חצות. ולכן כותב, דאפשר שנהגו קדמונינו כן משום שלא ליתן מקום לבע"ד לחלוק ולשטן לקטרג בהיות באותה לילה כל העמים נועדים לבית אלוהיהם מחצות ואילך, כידוע. ועם ה' אלו ישנים על מיטותיהם אפילו לומדי תורה רובם ככולם נעורים תחילת הלילה וישנים אחר חצות. ולא רצו לגזור שיהיו כל ישראל עומדים השכם מחצות ואילך באותה הלילה כאילו אנו נגררים אחר חוקותיהם, ע"כ בהשכל מנעו הלימוד קודם חצות לגמרי וממילא כל ת"ח ישן תחילת הלילה ויקום אחר חצות, ומכ"ש בעלי משא ומתן הקובעים עיתים לתורה. בכל יום מסתמא מתחילת אותו הלילה נמנעים ללמוד מפני המנהג, וע"כ יעמדו אחר חצות לשלם חובתם דבר יום ביומו, וממילא יהיו כמה וכמה עוסקים בעבודת ה', אלו מפה ואלו מפה, וחמת המלך שככה – ומסיים החתם סופר – וטעם זה הגון בעיני, ומתוך הדברים אתה לומד שיש לגעור בהקובעים מושב ליצים ושמחים לאיד. בקהילות חסידים, ובוודאי בין תלמידי החתם סופר מצאנו ששמרו על לילה זה, הלכו לישון מוקדם ולמדו אחר זמן חצות. על המהרש"א מסופר שבלילה זה היה מחשב את הוצאותיו והכנסותיו, ומפריש מעשר לעניים. היו שקראו בספורי צדיקים. בליקוטי שיחות להאדמו"ר מלובביטש מספר (חנוכה תשנ) שחמיו העיד שראה את אביו משחק שח-מט בלילה זה. בקובץ מוריה (גליון קסה) הביא מרבי מאיר להימן שנהגו בימיהם לשחק בקלפים בלילה זה. אך בדרשות החתם סופר בהספדו על רבי משולם איגרא מוכיח על אותם המשחקים בלילה זה, והתיר רק לנוח לקראת הלימוד אחר כך. לא אכנס לדיון מי מוסמך לבטל, בפועל הדין הוא כך, בארץ ישראל רבו הסוברים שלא קיבלו על עצמם מנהגי לילה זה כלל. וגם גרו בה חכמי הספרדים שלא נהגו כך (שו"ת יביע אומר ח"ז סי' כב), והעולים מתלמידי הגר"א לא נהגו כן במקומותיהם, וכן לא הנהיגו מנה זה בארץ. בליקוטי שיחות (חלק יח, ראה גם תשובות וביאורים סי' קמו) כתב שבארץ ישראל לא היו נוצרים אלא ישמעאלים, ולא היתה סיבה לחשוש לניטל. גם החזון איש והסטייפלר (ארחות רבינו ח"א עמ' קצג)למדו בלילה זה, כרגיל. (לגבי מצות עונה-ראה אוצר הפוסקים אבהע"ז חלק כ סי' עו).