מגילה

נשים חייבות במקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס (מגילה ד,א). בערכין (ג,ב) שנינו שהכל חייבים במקרא מגילה, הכל לרבות נשים. בתוספתא (פ"ב דמגילה ה"ד) ממעטים נשים שאינן מוציאות אנשים בקריאתן. דנו הראשונים בטעם מדוע אינן מוציאות את האנשים, הרי חיובן שווה. הרא"ש והמרדכי ביארו שהיות ואינן חייבות בקריאה, אלא רק בקריאה, ואילו אנשים חייבים גם בקריאה, על כן אינן מוציאות את האנשים ידי חובה. בתוס' בסוכה (לח,א) ביאר טעם אחר, עיי"ש. דעת רש"י בערכין היא שנשים מוציאות אנשים, וכן דעת הרמב"ם פ"א מהל' מגילה. הטור (סי' תרפט) הביא את מחלוקת הראשונים, ובשולחן ערוך שם פסק שיש אומרים שנשים אין מוציאות את האנשים. המגן אברהם פירש שאין זה מכבוד הציבור, אבל הרמ"א פירש שחובתן היא שמיעה, ולא קריאה. לכן הקורא לנשים מברך "לשמוע מקרא מגילה", מפני שזו חובה אחרת. המשנה ברורה (ס"ק ז) הביא בשם הפוסקים שאישה יכולה לקרוא לחברתה. אבל בשער הציון כתב שלא תקרא לנשים רבות. (בביאור הלכה דן האם יכולה לקרוא לחברתה גם כאשר כבר יצאה ידי חובה, או לא). המגן אברהם (סי' תרפט ס"ק ו) הביא ממדרש נעלם שלכתחילה אישה לא תקרא לעצמה. החיד"א בספרו מחזיק ברכה כתב שכן הוא המנהג, שאף שיודעת לקרוא בעצמה, שומעת מאחר. כן כתב גם הבן איש חי שמעולם לא נשמע שתקרא לעצמה. כן פסק החיי אדם. אבל אם אין מי שיקרא לפניה, תקרא בעצמה (משנה ברורה ס"ק ח, שער הציון ס"ק טז). ולכן כתב הפרי מגדים שאישה שקשה לה לשמוע את קריאת המגילה בבית הכנסת, מחמת הפרעות וכדו', תחזיק מגילה כשרה ותשלים קריאתה בעצמה.