ערב פסח שחל בשבת

א. בשנה זו מקדימים את דרשת שבת הגדול, לשבת ז' ניסן (משנה ברורה סי' תכט סק"ב). ב. במוצאי שבת זו אומרים "ויהי נועם, ואתה קדוש" כבכל מוצאי שבת. ג. נחלקו הפוסקים בענין הפטרת "וערבה" מתי מפטירים בשנה זו, המנהג הוא שמפטירים "וערבה" בשבת ערב פסח. ד. בודקים את החמץ ביום ה' בערב (אור לי"ג ניסן), מיד לאחר צאת הכוכבים (כבכל שנה באור לארבעה עשר), מברכים על הבדיקה ואומרים אחריה "כל חמירא" כבשאר השנים. ויצניע את החמץ שנועד לאכילה ביום ו' ובשבת. ה. הבכורים מתענים ביום ה' י"ב בניסן, ולפי המנהג שנפטרים כל שנה ע"י סעודת מצוה באמירת סיום מסכת, או בשמיעה, הוא הדין בשנה הזאת, אם השתתפו בסיום ביום ה', אין צריכים להשלים תענית ביום ו' ואף לא להשתתף שוב בסיום. ו. ביום שישי י"ג ניסן, לא צריך להקדים את התפילה, כיוון שמותר לאכול חמץ כל היום, ואומרים בתפילה "מזמור לתודה" (בני אשכנז אומרים גם "למנצח"). ז. אע"פ שאוכלים חמץ כל יום שישי וגם בליל שבת ובשבת בבוקר עד זמן איסורו, מכל מקום גם השנה שורפים את החמץ קודם שעה חמישית (זמנית), כמו בכל השנים (10:22), כדי שלא יבואו לטעות בשאר השנים. אבל אין מבטלים אותו באמירת "כל חמירא" אלא בשבת סוף שעה חמישית. ח. מנקים ומצניעים את כלי החמץ, שאין צריכים אותם לשבת. ט. מוכרים את החמץ גם בשנה זו ביום שישי בבוקר כמו כל השנים, והרב מתנה עם הגוי שתחול המכירה שעה קלה לפני כניסת שבת. י. מי ששכח ולא הכשיר כלי כלשהו לפסח, מותר לו להכשיר אותו ביום שישי במשך כל היום. יא. האופים מצות מצוה יזהרו להפריש חלה מן המצות לפני כניסת השבת. מי שיש בידו מטבע של מעשרות, השנה היא שנת הביעור וצריך לחלל מעשר שני על מטבע קטנה שבידו ויבערה. יב. מצת מצוה שנאפתה לליל הסדר הרי היא "מוקצה" בשבת, ואסור לטלטלה. יג. צריך לצלות את ה"זרוע" של ליל הסדר מערב שבת, ואם שכחו לצלותה מערב שבת, יצלו במוצאי שבת. בלילה אסור לאוכלה, לכן אם צלה בליל החג חייב לאוכלה ביום החג, כדי שהצליה תהיה לצורך החג, ואם לא יאכלו בחג ביום אסור לצלותו. גם את הביצה שבקערה יבשל ביום שישי, ואם שכח יבשלנה בליל החג, ויאכלנה בסעודה. (אף שיש סוברים שהשנה לא זקוקים לה כלל, כי היא באה זכר לקורבן החגיגה המבושל, ובליל פסח במוצאי שבת לא היה קרבן חגיגה. אבל נהגו לאוכלה (משנה ברורה סי' תעג ס"ק כב). יד. את עלי החסה למרור צריכים לבדוק ביום שישי, ויניחם במקום קר ויבש, ולא בתוך מים, שלא יהיה להם דין כבוש, ולא יוכל לצאת ידי חובה בעלים כבושים. טו. הנוהגים לקחת "חריין" למרור, צריכים לרסקו בערב שבת, ולאחסנו בכלי סגור היטב כדי שלא יפוג טעמו עד ליל החג. אם שכח כתב המשנה ברורה שיכין בליל החג מעט ובשינוי, כלומר שיטחן אותו על השולחן ישירות, ולא על גבי צלחת. טז. את מי המלח לטיבול ה"כרפס" יש להכין ביום שישי, ואם שכחו יכינו בליל החג מעט, רק לצורך טיבול, ובשינוי, כלומר קודם יתן מים בכלי, ואחר כך יוסיף מלח כפי הצורך. את החרוסת יש להכין מערב שבת. יז. יכין מערב שבת את הנרות להדליק במוצאי שבת. יח. אם הדבר אפשרי, ראוי להכין בערב שבת, את שולחן ה"סדר", מושב ה"הסבה", ה"קערה", וכל הדרוש לליל החג, כדי שלא יתעכבו במוצאי השבת עד שיכינו את שולחן הסדר, שהרי אין מכינים משבת ליום טוב. יט. בשבת זו לא מבשלים תבשיל שעשוי מחמץ גמור, מחמשת מיני דגן, לפי שהם נדבקים לסיר, ואי אפשר לנקותו היטב בשבת. כ. תבשילים חמים לשבת, יש לבשל מאכלים הכשרים לפסח, ובכלי הפסח, ולהעמידם על פלטה הכשרה לפסח. אם רוצה יכול להעירם מהקערה לכלי שני הכשר לפסח, וממנו יעביר לכלי החמץ, ויזהר שלא להתיז מכלי החמץ לכלי הפסח, או שימתין עד שיצטנן התבשיל, ואז יכול להעביר ישירות מכלי החמץ. עדיף להשתמש בכלים חד פעמיים, ואז אין בעיה להעביר מכלי הפסח לצלחות ולקערות. כא. יכול לאכול חמץ בתחילת הסעודה, לנקות את הפירורים מהשולחן, להחליף מפה, ולהמשיך את הסעודה במאכלים כשרים לפסח ובכלים כשרים לפסח. כב. נוהגים רבים לאכול בסעודת שחרית מאכלים קרים כדגים וירקות, ואחרי חצות אוכלים סעודה שלישית תבשילים חמים שהתבשלו בכלי הפסח. כג. אם השתמשו בכלי חמץ, יש לקנח את הכלים בנייר יבש לפני זמן איסור החמץ, ולא ידיחום במים, ומיד יצניעום במקום המיוחד. כד. מעיקר הדין מותר לאכול מצה בליל שבת, כך כתב המשנה ברורה, וכן נהג החיד"א. מנהגינו הוא שלא לאכול מצה מראש חודש ניסן. בשבת ביום אסור לאכול מצה מעיקר הדין. יש סוברים שהוא הדין למצה מטוגנת או מבושלת. (למי שיש שיניים תותבות שקשה לנקותם מפירורים, יש להקל). לפיכך, אם אוכלים חמץ יזהרו להכין במידה, כדי שלא ישאר הרבה אחרי זמן איסורו. (לקטנים שעלולים לפזר פירורים, עדיף לתת מצה). כה. אפשר לקיים את סעודות השבת (לילה ויום) במצה עשירה, כלומר מצה שנילושה במי פירות או בביצים וכדומה, ללא מים. (ויזהר שלא תבוא במגע עם כלי הפסח, לבני אשכנז האוסרים לאוכלה בפסח). ואף שברכתה בכל השנה "בורא מיני מזונות", מ"מ קביעות הסעודה של שבת קובעת אף לברכת "המוציא" ול"ברכת המזון". כו. כופתאות (קניידלך) העשויות מקמח מצה, אינן נחשבות מצה לעניין שאסור לאכלם בערב פסח, וכן מותר לאכול דגים שבושלו עם קמח מצה. כז. בשבת בבקר משכימים לתפילה, כדי להספיק לאכול את החמץ קודם זמן איסורו. לא יקראו יותר משבעה קרואים, ולא יאריכו בניגונים. כח. יש המפסיקים באמצע הסעודה ומברכים ברכת המזון, קמים מהשולחן ונוטלים ידיים לסעודה שלישית, אף שטרם הגיעה שעת חצות היום. זו דעת הגר"א והחזון איש. מי שאינו נוהג כמותם בכל ימות השנה, קשה להורות כדרך זו משום חשש ברכה שאינה צריכה. כט. לאחר האכילה ירחץ ידיו וישטוף פיו משיירי האכילה. ל. אם נשאר חמץ, יש לפררו לפירורים, ולהשליכם לבית הכסא. ינער את המפה. יטאטא את הבית בצורה טובה (במטאטא רך, או במקל גומי), ובמקום שאוכלים לא יפרוס שטיח בשבת זו, כי אי אפשר לנקותו מפירורים. לא. לקראת סוף זמן ביטול חמץ (סוף השעה החמישית), צריך לבטל את החמץ באמירת "כל חמירא", כמו בשאר השנים בזמן השריפה. ראוי להקפיד גם על נקיונם של פחי האשפה, עוד מערב שבת, וטוב לכוון גם עליהם באמירת "כל חמירא". לב. חצי שעה לאחר חצות היום מתפללים מנחה, לאחריה יש נוהגים לומר סדר הקרבת קרבן הפסח. לג. סעודה שלישית נאכלת לאחר מנחה. ואוכלים מתבשילים כשרים לפסח בלי נטילת ידיים וברכת המזון, ואין שותים יין בסעודה זו. בני ספרד אוכלים מצה עשירה גם בסעודה זו. אסור להתחיל את הסעודה מתחילת השעה העשירית. לד. בצאת השבת תאמרנה הנשים "ברוך המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה, ברוך המבדיל בין קודש לחול" (בלא שם ומלכות). או שתתפללנה ערבית ותאמרנה "ותודיענו". לה. אחר הבדלה זו מדליקות נרות – יש להכין אש דולקת מערב שבת, וכן להכין נרות בפמוטים – ומברכות קודם ההדלקה "להדליק נר של יום טוב", ו"שהחינו". אחר כך מותרות בבישול ובהכנת הסדר. לו. בתפילת ערבית מוסיפים "ותודיענו". לז. סדר הקידוש יקנה"ז – יין קידוש נר הבדלה זמן. (הנשים שברכו "שהחינו" עונות אמן על ברכה זו, אף שכבר יצאו בה בשעת הדלקת הנרות, מפני שכוונתן על שאר מצוות הלילה). לח. בברכת "אשר גאלנו" בהגדה, יש משנים בשנה זו את הנוסח ואומרים "ונאכל שם מן הפסחים ומן הזבחים". יתן ה' ונזכה לעשות זאת במהרה.