נגיעה בחמץ בפסח

לא הבנתי מדוע את מתנצלת על השאלה, ומדוע את סוברת שהיא מעלה גיחוך, תורה היא וללמוד אנו צריכים. בפסח ידועה החומרא וההקפדה על "משהו" חמץ, כך שלשאלה יש מקום. לגופם של דברים. התורה אסרה עלינו "לא יראה לך חמץ", כלומר חמץ שלי אסור לי לראות, אבל מותר לי לראות חמץ של אחרים, ובלבד שלא אהנה ממנו. בשו"ת הריב"ש (סי' תא) כתב, מצא חמץ ברשות הרבים, אסור לו להגביהו, דמשעה שהגביהו קנאו, ועובר עליו בבל יראה, ואפילו אין דעתו לזכות בו, אלא מגביהו כדי לסלקו ממקום שרבים עוברים עליו כדי שלא יכשלו נמי אסור. בשו"ת מילי דאבות (ח"ה אבהע"ז סי' א אות ג) כתב שכדי שאנשים לא ידרכו על החמץ, (שהרי להלכה אסור להניח אוכלים מונחים על הארץ, בבא מציעא כג,א, מגן אברהם סי' קעא ס"א), לכן יזיז את החמץ ברגלו, או יגביהו בידיו בגובה הקרקע, פחות מ30 סמ' לקרקע, כדי שלא יקנה אותו, ויניחו במקום מוצנע, בו לא ייפגע. בשו"ת להורות נתן (ח"ה סי' ל) כתב שרק אם נוטל את החמץ כדי לשורפו התירו חכמים, אבל לא להניחו בפינה. ולכן מסיק שאין לדוחפו, אלא אם יכול לקיים בו מצות השבתה. ואין לחשוש לאיסור לעבור על האוכל, מפני שאוכל זה אסור עליו, ואינו נכלל באיסור ביזוי אוכלים.