מקום איסור קטניות

א. התורה אסרה עלינו חמץ בפסח, והוא חמשת מיני דגן : חיטה, שעורה, כוסמים, שיבולת שועל ושיפון. שאר המינים, כאורז ודוחן, אף אם יתפחו אינם אסורים. דעת רבי יוחנן בן נורי לאסור אורז, אך הגמרא בפסחים (לה,א) מסיקה שהלכה כחכמים המתירים אורז. על רבא מעידה הגמרא (שם קיד,א) שאכל אורז בליל הסדר. ב. ראשוני אשכנז החלו להחמיר שלא לאכול קטניות, וכך נקבע בכל קהילות אשכנז. שלושה טעמים נאמרו בפוסקים לאיסור זה. א) היות שיש קמח שנעשה מסוגי קטניות אלו, עלולים עמי הארץ לטעות כשיראו שמבשלים ואופים מקמח כזה, ללא חשש חימוץ, ויעשו אף הם כך בקמח של חמשת מיני דגן. אמנם בזמן האמוראים לא חששו לזה, אך אז הייתה המסורת ברורה בלי טעויות, אבל בעקבות הגלויות והפיזור בעולם, עלול להיות מצב בו לא יזכרו יהודים את מסורת אבותם בשלמותה, ולא ידעו מה אסור ומה מותר, ויטעו ויאכלו מיני דגן הדומים לקטניות. טעם שני, הואיל ורגילים לבשל קטניות בקדירה, כמו מיני דגן, יש לחשוש שמא יטעו ויבשלו גם גריסים הדומים למיני הקטניות. טעם שלישי, מפני הדמיון הקיים בין מיני דגן וקטניות, שהם גרגירים הנשמרים תקופות ארוכות יחסית, יש חשש שמא יתערבו במיני הקטניות גרגירים של חיטים ושעורים, וכשיבשלו את הקטניות יבשלו עימם את החיטה שהיא חמץ גמור. בימינו מצוי שכשבודקים את הקטניות מוצאים בתוכם גם מיני דגן. (מפני שפעמים רבות, בין שנה בה מגדלים חיטה לשנה אחרת, נותנים לאדמה התחדשות כשזורעים מין אחר, והוא מיני הקטניות, אך עדיין נותרו גם זרעי חיטה בשדה, וגדלים חיטה וקטניות ביחד).