מתי חייבים לשלם דמי תיווך?

כל דיני הממונות אינם יכולים להגיע להכרעה אלא במעמד שני הצדדים, כי בהבדל קטן משתנה הדין, וכל אחד רואה את התמונה מהזוית שלו. א. הדין הוא שמתווך העושה ללקוחו פעולת תיווך, חייב הלקוח לשלם למתווך על פעולתו, בין שפעל המתווך בשליחות הלקוח בין שפעל מיוזמתו. (רמ"א חו"מ סי' רסד ס"ד. ייתכן שזו גם דעת המחבר). אף אם לא היו למתווך הוצאות, כיוון שטרח או הפסיד מזמנו עבור פעולת התיווך, זכאי המתווך לתשלום. מתווך שבא מיוזמתו, ולא טרח בדבר אלא דיבר בלבד, אף שמן הדין פטור הלוקח מתשלום, אבל כתבו הפוסקים שזכאי המתווך לקבל ממון, מחמת המנהג. (רמ"א סי' שסג ס"י). ב. יש אומרים שהמתווך זכאי לשכר טירחה, רק אם הוא עסק במחיר העיסקא, מלבד הצעתו לשני הצדדים (פתחי תשובה חו"מ סי' קפה ס"ק ג), אלא אם ברור שללא הצעת המתווך לא היתה עיסקא זו מתגלית לקונה על ידי מתווך אחר (או בלוחות המודעות), שאז חייב לשלם אף אם לא טרח המתווך במחיר העיסקא (קונטרס משמרת שלום חו"מ שם). ג. כל פעולת תיווך הנעשית על ידי מספר גורמים, זכאי מציע ההצעה לחלק משכר הטירחה, אף אם לא הביא עיסקא זו לידי גמר. (פתחי תשובה שם). מתווך שהתחיל בתיווך ועבר פרק זמן ולא עסקו הצדדים בעניין, אחר כך חזרו וסיימו עיסקא זו, הראשון אינו נחשב כמתחיל ואינו זכאי לשכר הטירחה. (תקנת פראג, הובאה בשו"ת רבי ידידיה וויל חו"מ סי' ט ס"ק ד). המנהג הוא לתת למציע שליש. כפי שהזכרתי, אין בדברים הכרעה, אלא נתונים על פיהם ניתן לגשת לרב שישמע את שני הצדדים ויכריע.