כהן שלא צם

השו"ע (או"ח סי' תקסו ס"ו) פסק שאם הכהן אינו מתענה ייצא מבית הכנסת ועומד לקרוא בתורה ישראל המתענה. מבואר שהדגיש שיעלה ישראל במקומו ולא לוי. כך פסק גם הרמ"א (סי' קלה ס"ה בשם המהרי"ק). למד הב"ח בדברי המהרי"ק שכל זה הוא לכתחילה, אבל אם ביקש לעלות או שקראו לו, יכול הכהן לעלות ולברך. הט"ז שם (ס"ק ז) חלק וסבר שאסור לו לעלות. לכן הציע המשנה ברורה (ס"ק כא) שייצא הכהן מבית הכנסת כדי לא להכנס למחלוקת הפוסקים. הרעק"א (בשו"ת תנינא סי' א) נשאל לגבי מקרה שקראו לכהן שאינו מתענה, ואחר כך ראו שגם אין לוי בבית הכנסת, וכתב שיש לקרוא לכהן פעם שניה, ואם יש לוי שלא מתענה בבית הכנסת, שיקראו ללוי זה. אבל בתענית יום כיפור כתב הרעק"א (סי' כד) שמי שאינו מתענה לא יכול לעלות לתורה, כי זו עליה שאינה מחמתקדושת היום, אלא מפני הצום. (ראה שם, ובהשמטות שבמפתחות). מפורסם הסיפור של החתם סופר (שו"ת, או"ח סי' קנז) שאכל בתשעה באב והסתפק האם יכול לעלות לתורה במנחה, כדי שהתלמידים לא ישאלו מדוע אינו עולה. נטה שם להקל ולעולת מפני שלושה טעמים, עיי"ש. השדי חמד (מערכת יום הכיפורים סי' א אות ז) כתב שלדעתו יכול לעלות במנחה, אבל מפני שהרעק"א הסתפק בזה נזהר מלעשות מעשה. אבל בהמשך (מערכת בין המיצרים ח"ח סי' ב אות ג) הסיק שיכול לעלות. (ראה גם בקונטרס מנחת פיתים בסוף ספר מנחת קנאות להגר"מ אריק). על כן, אם אותו כהן אינו רוצה לאמץ את עצת המשנה ברורה, לא ראוי לעורר על כך מחלוקת, בפרט שישנם פוסקים רבים שיכול לעלות, וכך יש לנהוג.