יציאת יד``ח בהבדלה

השולחן ערוך (או"ח סי' ריג ס"ג) פסק, אין יוצא ידי חובתו בשמיעת הברכה אפילו יענה אמן, אלא אם כן שמעה מתחילתה ועד סופה. כתב המשנה ברורה (ס"ק יט), והיינו גם תיבת ברוך מתחילתה, דלא עדיף ממברך עצמו כשמדלג איזה תיבה מעיקר הברכה, דלא יצא ידי חובתו, דהוי כמשנה ממטבע שטבעו חכמים. הוסיף בשער הציון (אות כ) שמה שכתב במשנה ברורה שחיסר מעיקר הברכה, כוונתו, שאם לא שמע מילה אחת שאינה מעיקר הברכה ושרשה, מסתבר שיצא. מדברים אלו נראה, שהיות שמבואר בתחילת פרק עשירי בפסחים שעיקר הבדלה הוא לומר את שלוש ההדלות הראשונות, (קודש לחול, אור לחושך, ישראל לעמים), אם לא שמעת מילה אחת מתוך הבדלות אלו לא יצאת ידי חובה כלל. כי הן עיקר ההבדלה. לכן, לכתחילה אם אפשר לשמוע מאחר, מה טוב. אם לא נראה להקל, רק אם המילים שהחסרת הן ההבדלה הרביעית, שהיא אינה מעיקר ההבדלה.