מלאכת מכבה

היות שהזמן הוא ערב פסח ודי דחוק, לכן אכתוב בקצרה: המשנה בשבת (כט,ב) אומרת שהמכבה את הנר מפני שהוא מתיירא מפני נכרים, מפניליסטים מפני רוח רעה או בשביל החולה שיישן פטור, כחס על הנר כחס על השמן כחס על הפתילה חייב, רבי יוסי פוטר בכולם וץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם. הגמרא דנה בסוגיה, כי מלאכת כיבוי היא בעצם מלאכה שבדרך כלל אינו צריך לגופה, שהרי בדרך כלל מכבים כי רוצים שלא תהיה דליקה, לא בגלל שצריכים את הפחם שנוצר. השו"ע עוסק בעניין (סי' רעז, סי' שלד). המשנה ברורה (סי' שלד ס"ק פב-ה) פוסק שאיסור כיבוי מדאוריתא הוא כשמכבה לעשות פחמים, אבל סתם כיבוי זו מלאכה שאינו צריך לגופה ובמקום היזק רבים מותר, ורק במקום היזק ממון אסור, וכן שמותר לכבות רק אם לא יכול לטלטל את הגחלת למקום אחר שרבים לא מצויים שם. ממסקנת הפוסקים ברור שבימינו מותר לכבות דליקה שפרצה, מחשש שמא תתפשט הדליקה, או תפגע בחוטי חשמל, או בצינור גז וכדומה, כלומר בימינו זו סכנת נפשות אף להשאיר את הדליקה במקומה. המשנה בשבת (קכ) דנה בגרם כיבוי, ונחלקו הראשונים בהגדרת ההיתר, ראה משנה ברורה (סי' שלד ס"ק נח, וסי' רנח ס"ק טו).