פת במלח

השו"ע (או"ח סי' קסז ס"ה) כתב לטבול את הפת (בכל סעודה, גם בימי חול) במלח, כי הפת בזמנם לא היתה נקיה. הוסיף הרמ"א שמ"מ מצוה להביא מלח קודם שיבצע כי השולחן דומה למזבח, והאכילה כקרבן, ונאמר "על כל קרבנך תקריב מלח", והוא מגן מפני הפורענות. המשנה ברורה מוסיף שהדמיון למזבח הוא שכמו שהמזבח היה מכפר על ישראל, כך גם האכילה ליד השולחן מכפרת. בשם המקובלים כתב המשנה ברורה (ס"ק לג) שיש לטבול את פרוסת המוציא במלח ג' פעמים. יש מטבילים פעם אחת בלבד. בספר ליקוטי חבר בן חבר (שמביא ממנהגי חכמי הונגריה) כתב שהחתם סופר לא הטביל את פרוסת המוציא של ליל שבת במלח, (זכור לי שראיתי על כך בעבר תשובת בעל שבט הלוי שליט"א באחד הקבצים, וכן בשו"ת משנה הלכות ח"י סי' מח). ראה גם בכף החיים כאן שכתב ענינים בטבילת הפת במלח.