שימוש בעדשות רכות בשבת

בגמרא בזבחם (צד,א) למדנו ששריית בגד במים היא כיבוסו, וזהו איסור תורה של מלבן. מחלקת הגמרא בין בגד שעשוי מעור, ששרייתו במים אינה כיבוסו, ורק שפשופו הוא כיבוסו (ביאור הלכה סי' שב ס"ט). לבין בגד צמר שבו ההשרייה נחשבת כיבוס. גם האוסר שפשוף עור סובר שיש להתיר בעור קשה, כי אנו דנים את הלכלוך כמונח על הבגד, ואן בו איסור ליבון (שו"ת אבני נזר או"ח סי' קנז). לשיטה זו למדנו שאין שום איסור בהשריייה ושפשוף של עדשות קשות, אבל יהיה איסור בהשרייתם בחומר ניקוי, שהרי זהו ככיבוס. עדשות רכות הינן חומר פלסטי - פולימר - שמשקים יכולים להבלע בתוכו, אך יוצאים ממנו רק בקושי רב. מעתה, הפוסקים דנו האם בגד עור ששרייתו אינה כיבוסו, הסיבה היא שהוא בולע נוזלים בצורה מועטת (בעורות, רמת בליעת הנוזלים נעה בין 0% ל 55%, תלוי בסוג, בשומנים ועוד). או שהסיבה היא שבעורות לא רגילים לנקותם בדרך של השרייה, או שמכיוון שדרושה בהם השרייה מרובה, ואילו השרייה מועטת אינה פועלת בהם, לא נאסר הדבר. אכן עדשה רכה בולעת, ואם סיבת ההיתר היא שעור אינו בולע, העדשה כן סופגת נוזלים ולא זו בלבד אלא שחומר ניקוי גם מנקה אותה, דהיינו היא רובה בכך למה שנאר באיסור מלבן. אבל, השרייה במים מזוקקים בלבד אינה אסורה, שהרי מטרת ההשרייה הזו הא שמירת העדשה בלבד, ולא ניקוייה, והחומר אכן אינו מנקה ולכן מותר במים או בsaline.