חלב אם שנשאב בשבת

השו"ע ( או"ח סי' שכח סל"ה) פסק, מותר לאישה לקלח מהחלב כדי שיאחוז התינוק ויניק. אומר המשנה ברורה (ס"ק קיב) שמותר לקלח לתוך פיו של התינוק בלבד, משום שזו מלאכה שאינו צריך לגופה. יש מהפוסקים שחלקו עליו (תוספת שבת שם ס"ק נט, שו"ע הרב שם סעיף מא, קצות השולחן סי' קלח ס"טז), ולדעתם נראה שיש בכך מלאכה. לדעתם ההיתר הוא רק במקלחת לאיבוד, ואז אין זו מלאכה. אם יש למינקת עודף חלב המקשה עליה, יכולה להקל על עצמה ולקלח לכיור (שו"ע סי' של ס"ח, משנה ברורה ס"ק לב). אם קשה לה בדרך זו יכולה לקלח למשאבה, ולאבד. כל זה הוא כשהתינוק יכול לאכול ממקורות אחרים, וכבר התחיל לאכול מתחליפי החלב. אך אם עוד לא התרגל לתחליפים, גם אם עוד לא התרגל גם לחלב האם, היות שחלב האם הוא הטוב ביותר לתינוק, כל זמן שרק אפשר לה להניק, מותר להשתמש במשאבה לצורך האכלת התינוק, כי הוא עלול להפסיד מתחליף, שאחרי הכל אינו כמו חלב האם, שהוא מזונו הטבעי. אם אבה עבורו ונשאר בודאי שאפשר להקפיאו למוצאי שבת. להשתמש במשאבה חשמלית על ידי שעון שבת אפשר, כשמלבישים את המשאבה קודם שתתחיל לפעול. מותר לשאוב חלב במשאבה ידנית בשבת כדי לתתו לתינוק שזהו המזון העקרי שלו, גם אם החלב ינתן לתינוק אחרי השבת, אבל לא שואבים עבור הבן הגדול או עבור בנק חלב, ולכן גם לא מקפיאים אותו, אלא שואבים לצורך שימוש מיידי.