משחקי ילדים בשבת

1. אמנם היו פוסקים שאסרו את המשחק בשטרות כסף, אבל נהגו להתיר, מפני שזה לא כסף ממש, ואין זה כלול באיסור מקח וממכר שנאמר בשבת. היו פוסקים שחילקו בין מטבעות, שיש להן שווי מחמת עצמם. לבין שטרות מנייר, שרק הרשום עליהם נותן להם ערך, וברגע שמה שרשום עליהם אינו אמיתי אין לאסור. אבל האמת היא שגם המטבעות אינם שווים את הערך הנקוב עליהם, אלא זו החלטת הבנק המרכזי להחשיב את המטבע הזה בערך זה. היו פוסקים שהתירו בהסתייגות, שלא יעסקו במשחקים אלו יותר מדי זמן, כדי שלא להסחף לביטול תורה. 2. שאלת הגורל ששאלתן מתעלמת מהמעמד שיש לגורל בהלכה. ואציין דוגמאות: כבר בספר יונה למדנו שהפילו גורל לברר בשל מי הצרה הזאת. ואם תאמרו ששם לא מדובר ביהודים שהפילו גורל אלא במלחים נכרים, אבל כל חלוקת הארץ הייתה על פי גורל, (במדבר כא). יהושע מברר על פי גורל מי החוטא, ומתברר שזהו עכן. ועוד בתנ"ך. גם את עבודות הכהנים היומיות חילקו לפי גורל (יומא כב, שבת קנח). יש בהלכה דיון גדול לגבי גורל כמכריע במחלוקות, אך שם אפשר לומר שהגורל קובע רק בגלל הסכמת האנשים לקבל את ההכרעה שתיפול כתוצאה ממנו. בשו"ת חוות יאיר (סי' סא) כתב שהגורל, אם נעשה באופן כשר, דבקה בו ההשגחה העליונה. ראו שם. אכן, בספר חסידים (סי' תשא) כתב שכיון אין להפיל גורלות מפני שאיננו יודעים כיצד לעשות זאת. לסיכום: במענה לשאלכן: ראשית, תשובת החוות יאיר מסייעת לכיוון אחד, שהגורל מכריע כאשר יש בו סייעתא דשמיא, ובתנאי שנעשה כהלכתו. ואין זו סירה לאמונה שאלוקים יודע הכל מראש, כי הוא גם קבע שהגורל ייצא בדרך זו. שנית, אם מדובר בענינים ממוניים, זכותו של אדם לקבל על עצמו את הכרעת הגורל, וכאשר שני הצדדים מקבלים על עצמם את ההכרעה, כלומר הם מוחלים זה על זכויותיו לשני, אם הגורל ייצא לרעתו, אין מניעה (יש דיון בהלכה אם צריכים להתחייב בקניין שמקבלים על עצמם את ההתחייבות הממונית, כי יש כאן מחילה ממונית). אבל, כל סוגית משחק בקוביה נידונה בסוגיה בסנהדרין כד, ושם למדנו שהמשחק בקוביה פסול לעדות מפני שלאחת השיטות שם, הוא גזלן, מדרבנן. כי הוא גוזל מחברו את הכסף, מפני שחברו לא התכון לתת לו את הכסף, ועל אף העובדה שגזלן מן ורה הוא מי שגוזל את החפץ בלקיחתו, וכאן אין לקיחה, אלא המפסיד משלם, אבל איסור מדרבנן יש בכך.