הלכות שבת.

שנינו בעירובין (מד,ב), מי שיצא ברשות ואמרו לו כבר נעשה מעשה, יש לו אלפיים אמה לכל רוח, אם היה בתוך התחום כאילו לא יצא, כל היוצאים להציל חוזרים למקומם. פירש רש"י שהיוצאים ברשות, כגון לעדות החודש או להציל מן הגייס או מן הנהר או חכמה שבאה ליילד. כך שנינו גם בראש השנה (כג,ב) לעניין עדים שבאו להעיד בבית הדין על חידוש הלבנה ולקיים מצות קידוש החודש, בראשונה לא היו זזים משם כל היום, התקין רבן גמליאל הזקן שיהיו מהלכים אלפיים אמה לכל רוח, ולא לאלו בלבד אלא אף חכמה הבאה ליילד והבא להציל מן הדליקה ומן הגייס ומן הנהר ומן המפולת הרי אלו כאנשי העיר, ויש להם אלפיים אמה לכל רוח. מדברים אלו למדת שמקור הלכתי יש, השאלה היא האם כל מי שיצא חוזר, כי שם מדובר במי שאין עיסוקו בכך, אבל מי שזה המקצוע שלו, לכאורה אין להתיר, כי הסיבה הפשוטה של ההיתר היא שאם לא נתיר לו כעת לחזור למקומו, הוא לא ירצה לצאת בפעם הבאה, אבל מי שזה המקצוע שלו ייצא גם בפעם הבאה., ואם הסיבה היא שאנחנו רוצים שהוא יהיה זמין לפניות נוספות בעיר, היום הוא יכול להיות זמין עם הפלפון שלו, ולהגיע במהירות הנדרשת, כך שלא פשוט שיש כאן היתר לכל מקרה ומקרה.