הלכות בישול בשבת

פסק השו"ע (או"ח סי' שיח סי"א-ב), אמבטי (פי' כלי שרוחץ בו) של מרחץ שהיא מלאה מים חמין (אע"פ שהיא כלי שני) אין נותנין לה מים צונן, שהרי מחממן הרבה. אבל נותן הוא ממים חמין שבזה האמבטי לתוך אמבטי אחר של צונן. מיחם שפינה ממנו מים חמין, מותר ליתן לתוכו מים צונן (מרובים) כדי להפשיר; ומותר לצוק מים חמין לתוך מים צונן, או צונן לתוך חמין והוא שלא יהיו בכלי ראשון מפני שמחממין הרבה. הגה: ואם המים מרובים כל כך שא"א שיתבשלו, רק שיפיגו צנתן, אפילו בכלי ראשון שרי רק שלא יהיה על האש. כלומר, דעת השו"ע שאסור לתת מים צוננים מרובים לתוך מים חמים שבכלי ראשון, בין אם המים עומדים לשתייה או לרחיצה. ואילו חמים לתוך צונן מותר בכל עניין, אף מכלי ראשון. כלי שני מותר בין חמין לתוך צונן ובין צונן לתוך חמין ואפילו באמבטי שהיא לרחיצה, כשהיא כלי שני. וכן מותר לתת מים קרים מרובים בשפיכה אחת לתוך מחם שפינהו ממימיו, אם יש בו רק כדי להפשיר. הרמ"א חולק על השו"ע ומחמיר באמבטי לרחיצה בכלי שני. המשנה ברורה מכריע כשיטת התוס' שאסור לערות חמים לכלי ראשון לתוך צונן, אלא כשהצונן מרובה. בשאלתך, החמים הם המרובים, אבל הצונן יהיה התתאה, והוא יגבור על החמים, אבל הם גם יחממו אותו לפחות כדי קליפה, כך שהתמצית תתחמם ותתבשל בעירוי כלי ראשון, כי ברגע שיערו על התמצית מכלי ראשן, זה נחשב כבישול כלי ראשון, והוא מתבשל לגמרי. ולכן נוהגים כפי שכתבת.