שימוש באתרוג של ``קדושת שביעית``

הכף החיים (או"ח סי' תרסד ס"ק ס) כתב שנוהגים לעשות מרקחת מהאתרוג שבירכו עליו בחג הסוכות, ומעלים אותו על השולחן בליל טו בשבט. ראה שם שמציין שמועיל הדבר לאישה הרה או מקשה לילד, שיש אומרים שתלד ברווח וייצא הוולד בר קיימא בריא ושלם. אצל זקני תימן מקובל שריבת אתרוגים יפה ללב, לכן מותר לעשות ממנו ריבה, שהרי דרכו בכך, וגם מפני שמשביחו בעצם היותו ריבה, שהרי בלא זה אין בו טעם. בשו"ת משיב דבר להנצי"ב מוולוז'ין (ח"ב סי' נד) כתב שטיגנו בביתו את האתרוג ואכלוהו בקדושת שביעית. המים שבישלו בהם את האתרוג טעמם מר, ואין בהם קדושת שביעית ומותר לשופכם. לעשות ממנו בשמים להבדלה על ידי נעיצת צפרנים נראה לי שאסור, מפני שמפסידו בכך מאכילה, והתורה התירה להשתמש באתרוג שביעית לאכילה ולא להפסד.