הסבוראים

הסובראים היו החכמים אחרי תקופת הגמרא, אחרי האמוראים, לפני תקופת הגאונים. באגרת רב שרירא גאון כתוב שהדפים הראשונים של מסכת קידושין מדברי הסבוראים הם. אבל כתב הרמב"ם בהקדמה למשנה תורה שאין בדפים האלו קביעת הלכה, כיוון שהסמכות פסקה עם פטירת רבינא. תקופתם הייתה תקופת גזירות ורדיפות קשות של הפרסים, שמשלו בבבל. היתה אז גם תקופת רדיפה קשה של כת שנקראה זרנוקים שהציקו מאד ליהודים. הם לא השאירו את שמותיהם בכתובים, אבל סידור דברי התורה שבעל פה והעברתם לדורות הבאים היו על ידיהם. במיוחד ידוע לנו על כתיבת המסכתות הקטנות, מסכת סופרים, שמחות, כלה, דרך ארץ, גרים, כותים, עבדים, ספר תורה, ציצית, מזוזה ואבות דרבי נתן. מוזכרים שמות של רב יוסף סבוראי רב סמונא מפומבדיתא ורב עינא מסורא. אחרי שגלו היהודים מפומבדיתא הקימו מרכז תורה בעיר שנקראה פירוז שיבור, שם היו הסבוראים בראשות רב גדא ורב הונא. מקורות לפועלם יש באיגרת רב שרירא גאון, ובספר סדר עולם זוטא.