אמירת שלום

בשאלתך דנו גדולים, הגר"מ פיינשטיין זצ"ל והגר"ע יוסף שליט"א. בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סי' מ אות כד) כתב שאף שראוי היה לאסור, אך מכיוון שאנשים המברכים איש את רעהו ב"שלום" אינם מתכוונים לברך שיהא ה' ששמו שלום חל על השני, אלא כוונתם היא שיהיה שלום עליהם, כרוב הברכות שאדם מברך את השני, וכוונתו לאחל לו טובה. לכן כתב שמצד ספק דאוריתא היה מקום לחשוש, אך אם תהיה קפידא מצד השני אין לאסור. (הוא מציע לפנות בברכת מה נשמע, שאז לא בהכרח שהשני יענה בברכת שלום, שזו הבעיה). בשו"ת יביע אומר (ח"ו או"ח סי' טו אות ו) כתב להתיר, והאריך בהבאת מקורות בנושא. מסקנתו היא שבהימנעות ממילת שלום ימנע גם השלום, וזו אינה דרכה של תורה. לכן נראה שיכולה את להמשיך באמירת שלום, למרות מה שלמדת בספר, וכפי שכתב החזון איש שלא ראוי להחמיר בדברים שהם עצמם ספק, ולגרום למכשול של תקלה בין אדם לחברו.