גבאי צדקה

חז``ל בכתובות (מט,ב) דנים בכפיית אדם לקיום מצות צדקה, על ידי שקוראים לו בכינוי שאינו מכובד. דין זה הוא בבית דין, אבל נפסק שאסור לגבאי צדקה לתבוע (שו``ע יור``ד סי` רמח סעיף ז). השולחן ערוך כותב שעתיד הקדוש ברוך הוא להפרע ממי שלוחץ על מי שאין לו, ואף שמצאנו שגדולים לחצו על עשירים לתת צדקה, הכפיה היא מכוח היותם כבית דין, שיכול גם לכפות על עצם המצוה. אבל מי שאינו בית דין, אל לו להכלים פנים בשעה שעומד לקיים מצוה. בספר מטה אפרים (סי` תרז סעיף ג) כתב, ולא יפה עושים הנוגשים צדקה בעת הזאת, ועושים פלילות עמהם באמרם מה זה לפני איש כמוך וכיוצא בזה, והנותן מתבייש ברבים, וחלילה לעשות כן, במקום צדקה צעקה, כי אע``פ שאמרו גדול המעשה, אין לעשות רק ביחידות ולא ברבים, והיה מעשה הצדקה שלום. מדבריו למדנו, שביחידות מותר לנסות ולבקש ממנו יותר, אך בזהירות הראויה, כי אינך יודע מהו מצבו הכלכלי האמיתי, וחלילה מלהגיע למצב שמכלימים אדם.