שבת

בעבר השבתי לגבי הבדיקה וכתבתי כך: בספרו של הרב יוסף משאש זצ"ל (אוצר המכתבים ח"ג סי' את תא) כתב כיצד נהגו במרוקו לשתות תה עם נענע ושיבה הלא יש חשש תולעים, וכתב הדבר היה אצלנו כך, הנשים היו בודות הנענע עלה עלה, ואחר כך שוטפים אות במים ונותנים אותם עם התה, וכך היא ההלכה לבדוק ולאכול. ויש שקשה עליהם לבדוק ונותנים את הנענע בכלי אחר שטיפה במים, ושופכים עליו רותחים, ואחר רגעים שפולט טעמו וריחו במים, מסננים אותם המים בבגד עב ונותנים מאותם המים התה. ומי שלא היה מסנן ולא היה בודק לא היו שותים מאותו התה, והיינו מוכיחים אותו על פניו וכו'. בשו"ת מקוה המים להרב משה מלכה זצ"ל (ח"ג או"ח סי' מז אות ו) כתב שמכיוון שיש מסננת בתיון ווהחרקים נעצרים בה, יש כאן ספק ספיקא להתיר. כמובן שתלוי הדבר ברמת הנגיעות ובגודל המסננת. בספר אגרת הקדושה והטהרה להרב אזולאי זצ"ל כתב להוריד ממנו את הפרח הפנימי שבקצה העלה, להדיחו יפה ולהשתמש על ידי סינון במסננת שבתוכה צמר גפן. ויש המשתמשים בעלי הנענע המיובשים ששהו שנה אחרי שהתייבשו. (כיום יש מקומות שאפשר לרכוש בהם עלי נענע מיובשים טחונים בשקיות). למעשה, היו שנזהרו שלא להשתמש בעלים אלו. אך צריכים לדעת שהנגיעות משתנה ממקום למקום.באזורים חקלאיים יש יותר חרקים מאשר באזורים מיושבים, וצריכים לבדוק. אם רואים שהירק מתולע, יש בו חורים וכדומה, אזי צריכים לסננו ולייבשו כפי שהבאתי מרבני מרוקו. אם רואים ירק נקי וחלק, ללא סימני חרק אפשר להשתמש בו אחרי בדיקה ועיון. ממילא, אם צריכים כל כך לבדוק, אין אפשרות לעשות זאת בשבת. אם העלים בחזקת נקיון לפני שבת אפשרי הדבר.