מצוות תוכחה

א. הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עליהם הכתוב אומר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (גטין לג,ב). מפרש המהרש"א שמאחר ואינו משיב למחרפו, הוא אהוב לבריות, וכבר שנינו בפרקי אבות שכל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו. ב. הפירוש הפשוט הוא שנכון להוכיח במקום בו יתקבלו הדברים, אך אם מי שהוחתי אותו ישנא אותי, לא רק שלא הועלתי בתוכחה לתקן את דרכיו, אלא הכשלתי אותו באיסור שנאה. הגאון מוילנא פירש שהכוונה היא שאל תוכח אדם באמירה לו שהוא לץ, כי אז הוא מרגיש מותקף ואין סיכוי שיקבל את דבריך. אך אם תוכיח אותו בדרך שתאמר לו שהוא חכם ולא מתאים לו להתנהג כך, כשנותנים לו הרגשה זו הוא עשוי להתבייש במעשיו ולשפרם.