זמן פדיון הבן

בעבר הרחבתי בנושא ואציין את הנקודות הבסיסיות. התורה אמרה ``מבן חודש תפדה``. נחלקו חכמים האם הכוונה במילה חודש לפי חדשי הלבנה, דהיינו כ``ט ימים וי``ב שעות ותשצ``ג חלקי השעה, או (כדעת רוב הפוסקים) חודש הוא שלושים יום, שמשעברו שלושים יום חייב בפדיון. הדעה הראשונה היא לקולא שאפשר לפדותו כבר ביום שלושים עצמו, שהרי עברו כ``ט וי``ב ותשצ``ג, והיא גם לחומרא, שאף אם הגיע יום ל``א, אם עוד לא מלאו כ``ט י``ב ותשצ``ג, אי אפשר לפדותו. לכן נוהגים בני אשכנז לאחר את הפדיו ןביום ל``א כדי שישלמו גם כ``ט י``ב ותשצ``ג (הגר``מ אריק בשו``ת אמרי יושר ח``ב סי` קלב) לדעה שיעברו עליו ל` יום דווקא כתב העונג יום טוב שצריך שלושים יום מעת לעת, רוב הפוסקים חולקים עליו (שו``ת רעק``א תנינא סי` כב, שו``ת גינת ורדים יור``ד כלל ו סי` י, שו``ת בית שלמה ח``ב יור``ד סי` רכ, שו``ת מהר``ם שיק יור``ד סי` שב ועוד). לא הצלחתי להיכנס לקישור שכתבת, ולא ראיתי את מה שציינת.