ברכה אחרונה

הכלל הוא שהאוכל ושותה, אפילו כל שהוא, בכוונה לאכול או לשתות (ולא לטעום בלבד), מברך ברכה ראשונה טרם האכילה או שתיה. גבי ברכה אחרונה החיוב לברך הוא כשאכל או שתה שיעור חשוב, הראוי להיקרא אכילה או שתיה. (שו"ע או"ח סי' רי ס"א). השיעור לגבי שתיה תלוי גם בכמות השתיה, וגם במשך זמן השתיה. כלומר, אם שתה בשיעור של רביעית משקה מחוייב לברך ברכה אחרונה, אבל בתנאי ששתה אותו בפרק זמן של שיעור שתיית רביעית. (שיעור הזמן נתון במחלוקת, למעשה נוהגים בשיעור זמן של 4 דקות). לכן, אם שתה משקה חם, כתה רותח, שאינו יכול לשתותו אלא בלגימות קצובות, ובהפסקות, דעת רוב הפוסקים שאינו יכול לברך לאחריו. ראיתי את הגרש"ז אויערבך זצ"ל שהניח בכוס שיעור שתיית רביעית, עד שהצטנן התה, ואז שתה רביעית בלי הפסק ובירך (כהצעת המשנה ברורה שם ס"ק א, האור לציון פי"ד אות כז כתב שבני ספרד נהגו שלא לברך ברכה אחרונה על שתיית משקה חם, אף אם שותהו כשהוא צונן). עד מתי הוא מברך? השו"ע פסק (סי' קפד ס"ה) שכל זמן שמרגיש שהמשקה הירווה אותו מברך, אבל אם שהה עד שחש צימאון אינו יכול לברך. (עד חצי שעה בודאי שנחשב כזמן רוויון, אלא אם המדובר הוא ביום חם, שאינו חש את הרוויון, אלא צימאון - אור לציון פמ"ו אות כד). אם קבע עצמו לשתות, כגון שלומד, ולידו מונח בקבוק מים, ומצוי שמדי פעם שותה ממנו, כיוון שהוא עסוק בשתיה, אף אם עברה שעה מהשתיה הקודמת, בכל זאת יברך ברכה אחרונה, כי יש רצף בין השתיות. (משנה ברורה סי' קפד ס"ק יח, שו"ת הר צבי ח"א סי' צו). אלו דיני ברכה אחרונה למי ששותה קולה.