ברכה על מרק ירקות

הגמרא בברכות (לט,א) אומרת, אמר רב פפא מיא דסילקא כסילקא (מים שנתבשל בהם סלק וקיבלו את טעמו, הרי הם כסלק, ומברכים עליהם "בורא פרי האדמה". שואלים הראשונים, מדוע כאן הדין הוא שמים שבישלו בהם ירק וקיבלו את טעמו מברכים על שתיית המים את ברכת הירק ("אדמה"), ואילו בסוגיה לעיל (לח,א) אומרת הגמרא שעל מי פירות מברכים "שהכל", מפני שאינם אלא זיעה היוצאת מהפרי. הרשב"א (לח,א, ד"ה דבש) כתב לחלק בין המקרים, שמי סלק הרי הם כסלק מפני שדרך אכילת הירק הזה היא על ידי שליקתם במים, ולכן מי שליקתם כמותם, ומברכים עליהם את ברכת הירק, אבל דברים שהרגילות לאוכלם היא כמות שהם, כמו תפוחים ותמרים שהדרך היא לאוכלם כשהם חיים, המים הזבים מהם ברכתם "שהכל". הרא"ש כתב (ברכות שם סי' יח) שמים שבישלו בהם ירקות יש בהם את טעם הירק, לכן ברכתם כברת הירק, ומשמע שגם פרי שבושל במים ברכת המים היא כברכת הפרי, אבל פירות שהמשקים זבים מהם, אין זה נחשב טעם הפרי, ומברכים עליהם "שהכל". המרדכי (שם סי' קכה) מחלק בין ירקות לפירות. מי ירקות היוצאים על ידי שליקה או סחיטה נחשבים כירק עצמו, מפני שהמשקה היוצא מהירק עיקרו עומד לטבל בו ולאוכלו, והיות שהמשקה נחשב כאוכל, לכן מברכים עליו את ברכת הירק. אבל מי פירות שיוצאים מהפרי על ידי שליקה או סחיטה, עומדים לשתיה ולא לאכילה, נמצא שמי הפירות אינם כמו הפירות עצמם, לכן מברכים עליהם "שהכל". רבינו יונה כתב שמרק עומד להיאכל עם פת, מפני שהדרך היא ללפת בו את הפת, לכן לא יצא עדיין משקה זה מגדר אוכל, ומברכים עליו את ברכת הירק, אבל מרק העומד לשתיה, ברכתו "שהכל", שהרי כבר אין עליו שם של אוכל. הבית יוסף (או"ח סי' רב) הביא את דעות הראשונים, וצירף את דעת הרמב"ם שברכת "בורא פרי האדמה" מברכים על המשקה אם מטרת הבישול הייתה בשביל הירק, וגם כדי לשתות מימיו, אבל אם אין דרך בני אדם לשתות מימיו מברך "שהכל". מסקנות לדין: אם אוכל מרק ובו ירקות, אם הירקות עיקר מברך על הירק ופוטר את המרק, אם עיקר הבישול הוא המרק, אף שאוכל מעט ירקות עימו, מברך "שהכל" על המרק ופוטר את הירקות, שטפלים למרק. (משנה ברורה סי' רה ס"ק ט ו-יג). מתוך הדברים למדנו שירק שאין דרך לבשלו, כי טעמו כשהוא חי טוב מטעמו כשהוא מבושל, מברכים על המרק שלו "שהכל", כמו שעל הפרי עצמו מברך "שהכל" אם הוא מבושל. (לדוגמא: מרק בצל, מברכים עליו שהכל, כי גם על בצל מבושל מברכים שהכל, מפני שהדרך היא לאוכלו חי ולא מבושל – משנה ברורה סי' רב בביאור הלכה ד"ה על אותן וסי' רה ס"ק ו). אם דרך בני אדם לבשל את הירק שלא לצורך מימיו, אלא אוכלים את הירק ומשליכים את מימיו, מי ששותה את המשקה לבדו, ללא הבישול, לפי דעת הרא"ש מכיוון שהבישול היה לצורך הירק מברך על המרק את ברכת הירק. לפי דעת הרמב"ם מכיוון שלא בישל לצורך המרק מברך שהכל. למסקנה, מברך "שהכל", בדיעבד אם בירך "בורא פרי האדמה" יצא. (שו"ע הרב סי' רב, קיצור שולחן ערוך סי' נג ס"ב, משנה ברורה סי' רה ס"ק ח). בישלו ירקות למרק, ולאחר הבישול עשויים אף להשליך את הירקות, או שלא נותר מהפרי מאומה מפני שהוא נימוח, מברכים "שהכל" על המרק. (לדוגמא: מרק ומיץ עגבניות, מברכים עליהם "שהכל" כי עיקר כוונת הבישול היא על המרק, ולא על הפרי, שלא נותרה ממנו ממשות, לכן על תה וקפה מברכים "שהכל", כי לא נותר מהצמח ממשות לאכילה – משנה ברורה סי' רה ס"ק י, שו"ע הרב סי' רב סעיף יב). חמיצת ירק ("בורשט") מברכים עליה "שהכל", מפני שרוב בני אדם אוכלים את הסלק ולא שותים את הירק, לכן במקרה שבישלו מברכים "שהכל". (ספר מקור הברכה סי' סב סעיף כ. במשנה ברורה סי' רה ס"ק ח כתב לברך "אדמה", כי רגילות ללפת בו את הפת, ולא שותים משקה זה אלא בסעודה. דברים אלו הם לשיטת המרדכי. אך כיום שמשקה זה שותים בפני עצמו, גם להמרדכי מברך "שהכל", וכן הוכיח בשו"ת אגרות משה או"ח ח"א סי' סד).