טעימת תבשיל-ברכתו

הטועם תבשיל כדי לבחון אם חסר בו משהו נפסק בהלכה שאינו צריך לברך (שו"ע או"ח סי' רי ס"ב, משנה ברורה ס"ק יג). המשנה ברורה מביא את דעת האליה רבה שסובר שאף כשנגמר התבשיל, אם טועם לדעת כיצד הוא יצא אין זו הנאת אכילה ואינו מברך. אך זה נכון כשטועם דבר מועט, נוזל כרביעית ואוכל כזית, אבל אם טועם יותר, היות שנהנה בפועל נחשב התכוון גם לאכילה וצריך לברך (שו"ע שם, משנה ברורה ס"ק יד). השו"ע שם הביא שיש חולקים וסוברים שבכל מקרה חייב לברך על טעימה, שהרי יש לו הנאת חיך והנאת מעיים מהתבשיל, ומה שפטרו את הטועם היינו כשאינו בולע את מה שטועם. (שו"ע שם ומשנה ברורה ס"ק יז). להלכה, כיוון שספק ברכות להקל, הטועם תבשיל לא יברך עליו, אף כשבולע (רמ"א שם), אבל כתב המשנה ברורה שהיות שלא ראוי לפלוט את המאכל משום בל תשחית, מן הראוי שיתכוון להנות ממנו בתורת מאכל, ואז יכול לברך עליו לכל הדעות. (משנה ברורה ס"ק יט).