שתייה לפני ואחרי הסעודה

מי שאוכל מאכל לפני סעודת פת צריך לברך ברכה ראשונה לפניו וברכה אחרונה לאחריו, כיון שאין לאכילה זו קשר לסעודה. אבל אם יש קשר הלכתי בין אכילה זו לסעודה נחשב הדבר כאילו התחיל כבר עכשיו את הסעודה, ואינו מברך אחרי מאכל זה, אלא ברכת המזון שמברך לאחר הסעודה פוטרת גם את המאכל. (מקור הדברים, משנה ברורה סי' קעו ס"ק ב). יש כמה הגדרות למושג שכתבתי "קשר הלכתי". אחת מהן נוגעת לשאלתך, והוא קשר של שתיה אחת. כלומר, המגן אברהם (סי' קעד ס"ק יד) כתב שאם שותה משקה לפני הסעודה, ודעתו להמשיך ולשתות גם בתוך הסעודה, נחשבת כל השתיה כשתיה אחת, ואינו מברך ברכה אחרונה. שני טעמים לדבר. האחד, לפי הדעה שאומרת שמשקים בתוך הסעודה טעונים ברכה ראשונה, הרי עכשיו כשמברך ברכה ראשונה קודם הסעודה הוא פוטרם מברכה, וממילא יש קשר בין השתיה שקודם הסעודה לשתיה שלאחריה. הטעם השני, הוא סברת בעל המאור (שבשער הציון דחאה), שיש חיוב לברך על משקים בתוך הסעודעה, בודאי גם על מה שלפניה. להלכה הורה הביאור הלכה (סי' קעד ד"ה ואפילו) שכדי לצאת ידי ספק יזהר מלשתות קודם הסעודה כשיעור המחייב ברכה אחרונה (מג"א - כרביעית, ביאור הלכה - אף בכזית). בדיעבד, גם מי ששתה כשיעור אינו מברך, לא מפני שברכת המזון "מאפסת", אלא מפני צירוף המשקים לשתיה אחת, שבברכת המזון יוצאים בה ידי חובה. אציין שבכף החיים (סי' קעד ס"ק מז) כתב שיברך ברכה אחרונה על משקים ששותה קודם הסעודה, אף שישתה בתוך הסעודה, וזאת כדעת האר"י. (ראה בן איש חי פרשת נשא אות ב, ואור לציון פרק יב סי' ז). אחרי ברכת המזון, היות שאין קשר בין המשקה ששתית בתוך הסעודה, לכוס הקפה שלאחר הסעודה, בודאי שצריכים לברך ברכה ראשונה ואחרונה. לגבי השאלה, מדוע לא להסתמך על הברכה הראשונה, אם החלטת לאכול ממנו שוב, יש להבדיל בין דברים שחשבת עליהם בשעת הברכה, או שהיה בדעתך לברך על כל מה שיביאו לפניך בסעודה, וברכתם כמו המאכל עליו ברכת, אכן אינך מברך שנית. כמו כן אם רגיל אתה בדרך כלל לאכול את המאכל השני עם הראשון, אין בעיה. אך כאשר בדרך כלל אינך אוכלם כאחד, או נמלכת בדעתך וקבעת שתברך ברכה אחרונה, אי אפשר לומר שהברכה הראשונה שכבר הסחת דעתך ממנה תועיל לעניין זה.