ההבדל בין ברכת ``המוציא`` ל``מזונות``-לחמניות מתוקות

על נושא זה הרחבתי בעבר, כדאי לעיין בתשובות קודמות. בקצרה, אם הלחמניות נילושו במיעוט מיני מתיקה ביחס למים ברכתן המוציא. אם נילושו בהרבה מיני מתיקה, לבני אשכנז ברכתם מזונות, לבני ספרד מברכים מזונות רק אם מרגישים את מתיקות, ולא די בכך שנילושו במיני מתיקה. אבל אם קובעים סעודה על הלחמניה הזו מברכים המוציא, אף אם הלישה היתה במיני מתיקה. לבני אשכנז אם הוסיף על הפת מאכלים נוספים שרגילים לאוכלם בסעודה, אף אם אכל ממנה מעט מצטרפים המאכלים לשיעור קביעת סעודה (ג או ד ביצים- כ- 200 גרם). בני ספרד מקילים בכך שהמאכלים אינם מצטרפים. אם אוכלים את הלחמניה בנפרד, ואין בה שיעור קביעת סעודה, המאכלים אינם מצטרפים (כגון: בטיסות, שאין קשר ישיר בין הלחמניה ליתר דברי המאכל.) בכל מקרה טוב לאוכלם בנפרד.