ברכה על בלינצ'ס, קוסקוס ועוד

חכמים קבעו לברך ברכת "המוציא" על לחם מפני חשיבותו, שהוא סועד את הלב. אך כל לחם שלא קובעים עליו סעודה, בטלה חשיבותו. לכן מברכים על עוגות "בורא מיני מזונות", אף על פי שהן נראות כלחם, מפני שלא רגילים לקבוע עליהן סועדה. אבל אם אוכל מחמשת מיני דגן כשיעור שבני אדם קובעים עליו סעודה, מברכים עליהם ברכת "המוציא" וברכת המזון (שו"ע הרב או"ח סי' קפח, חזון איש או"ח סי' כו ס"ח). לעומת זאת, האוכל פת גמור, אפילו בשיעור כלשהו מברך "המוציא", כי אכילת פת נחשבת מאכל שקובעים עליו סעודה. ישנם שני אופנים בהם מאבד מאכל העשוי מחמשת מיני דגן את דין הלחם, ואפילו אם קבע עליהם סעודתו מברך "מזונות". א. אם הוא בושל באופן שנקרא "מעשה קדירה". ב. אם אין לו תואר לחם. לכן, מיני מזונות שאינם אפויים אלא מבושלים או מטוגנים בשמן עמוק, שדינו כבישול, אינם קרויים לחם אלא מעשה קדירה. אבל אם טוגנו במעט שמן רק כדי שלא ידבק במחבת, אם קבע סעודתו עליו נחשב פת (רמ"א סי' קסח סי"ג, ברכי יוסף שם ס"ג. דלא כהגינת וורדים כלל א אות כד ובפרח שושן כלל א סי' ה שכתב שדיינו אם ניכר שנעשה מעיסה, ולדעתו מברכים על אטריות "המוציא", ואין הלכה כן. ראה כף החיים שם אות קסח). לפי הגדרה זו, ספוגניות שמטוגנות בשמן עמוק נקראות מעשה קדירה ואין להם דין לחם, אע"פ שיש להן תואר לחם (משנה ברורה שם ס"ק עה), ומברכים עליהן "מזונות". גם חתיכת לחם שבושלה, אם אין בה כזית, מברך עליה "מזונות" (משנה ברורה שם ס"ק נו). באופן השני הוא תואר לחם, כדי לתת למאכל דין לחם צריך שתהא לו צורת לחם, אך אם אין לו תואר לחם, אף על פי שהוא אפוי ואינו מעשה קדירה, דינו כמזונות ואין מברכים עליו "המוציא". תואר לחם אין משמעו צורה ודמיון חיצוני ללחם, שהרי לפשטידא אמר הרמ"א שיש תואר לחם, למרות שלמראה העיניים היא אינה נראית לחם. אלא המשמעות היא שצריך להיראות המאכל כמאפה, ולא כתבשיל. השלכות למעשה מדינים אלו: אטריות ופתיתים שנתבשלו במים, שקדי מרק שטוגנו בהרבה שמן ואין בהן כזית, אף אם קבע סעודה עליהן מברך "מזונות", כיוון שאין להן תואר לחם, והם מעשה קדירה (שו"ע הרב שם סי"ז, חיי אדם כלל נד אות ב, משנה ברורה שם ס"ק עח). גם הקוסקוס, שהוא סולת מבושלת באידי מים, דינו כאטריות. אך בורקס, "לחמניות מזונות", מלווח ועוד יש להם תואר לחם, שהרי השמן הוא רק כדי שלא ידבקו במחבת, ומברך "מזונות" רק אם לא אכל כשיעור קביעת סעודה, ואם אכל כשיעור זה חייב בנטילת ידיים, בברכת "המוציא" ובברכת המזון. אך אם המאפה דק ועשוי מבלילה רכה הכריעו הפוסקים שאין לו תואר לחם, לכן על חביתיות דקות (בלינצ'ס) מברך "מזונות" ו"על המחיה", אף אם קבע עליהן סעודה, כגון שאכל מהם אחרי הקידוש כדי שיהיה הקידוש במקום סעודה.