לגבי כמה צריך לחכות בין בשר לחלב והמנהגים....

אמרה התורה שלוש פעמים "לא תבשל גדי בחלב אמו", למדו חכמים שאחת הפעמים אוסרת אכילת בשר וחלב יחדיו (שו"ע יור"ד סי' פז סעיף א, וסי' פט סעיף א). לכן, האוכל בשר, אפילו של חיה ועוף, לא יאכל מאכלי חלב אחריו עד שימתין. אם לאחר זמן ההמתנה נשאר בשר בין השיניים צריכים להסירו ולשטוף את הפה קודם אכילת מאכלי החלב. (סי' פט סעיף א). הסיבה שצריכים להמתין היא שאמרו חז"ל שבבשר יש שומן המשאיר בפה טעם זמן ארוך, ולאחר 6 שעות פג טעמו של הבשר. הרמב"ם מפרש שהטעם הוא שנשאר בשר בין השיניים, ואם יאכל מאכלי חלב קודם 6 שעות יתערב הבשר שבין השיניים בחלב, אבל לאחר 6 שעות מתעכל הבשר שבין השיניים, ואין צורך להמתין. ההבדל בין הטעמים הוא אם מצא בשר בין שיניו לאחר 6 שעות, לפי הטעם הראשון הוא מחוייב לנקות את שיניו, לפי הטעם השני הבשר כבר מוגדר כנתעכל. הבדל נוסף, אם לא אכל את הבשר אלא לעסו בפיו לתינוק, לפי הטעם הראשון מותר לאכול מאכלי חלב אחריו, כי לא נשאר שומן בין שיניו, לפי הטעם השני חייב להמתין 6 שעות, מפני שהבשר עודנו בין שיניו. השו"ע מחמיר כשני הטעמים (סי' פט סעיף א). אכן נחלקו הראשונים מהו זמן השהיה בין בשר לחלב. הרמב"ם והרא"ש כתבו שצריכים להמתין שש שעות, ר"ח הביא בשם הלכות גדולות שמספיק להדיח את הפה. הבית יוסף הביא את הדעות הללו (יורה דעה סי' פט) כתב שם הדרכי משה בשם הגהות דורא שנוהגים להמתין שעה אחת אחרי סעודה בשרית. השולחן ערוך פסק כהרמב"ם והרא"ש שצריך להמתין שש שעות, אפילו אם אכל בשר עוף בלבד. הרמ"א הביא את המנהגים השונים וסיים שראוי להמתין שש שעות. כך כתב הש"ך בשם המהרש"ל, כך הסיק הלבוש, החיד"א בברכי יוסף וערוך השולחן. לכתחילה אכן אין לאכול מאכלי חלב לאחר אכילת מאכלי בשר, אלא עד שיעברו שש שעות שלימות. במקומות צורך, כגון מחנות צבא, היו שהקלו אחר רוב שעה שישית, וסמכו על דיוק בדברי הראשונים (רמב"ם סוף פ"ט מהל' מאכלות אסורות, כלבו סי' קו) שכתבו שצריך שיעברו כמו שש שעות. להלכה, למרות שבתורה נאמר בשר, ואיסור העוף אינו אלא מדרבנן, כתבו הפוסקים שלא לחלק ביניהם, וזמן ההמתנה בינם לבין חלב שווה. יש דעה שלישית שההבדל בין סעודה לסעודה הוא 3 שעות. להלכה, השולחן ערוך סובר שממתינים 6 שעות. הרמ"א מביא שנהגו להקל אחרי שעה אחת, אך מסיים שנכון להמתין 6 שעות. (ראו גם ט"ז וש"ך סי' פט, וכן ערוך השולחן שם). יוצאי גרמניה והולנד נהגו להמתין 3 שעות, ומנהג אבותיהם בידיהם. (בשו"ת נחלת פנחס להרב מאיירס מהולנד זכור לי שסבר שגם תושבי הולנד צריכים להחמיר ולהמתין 6 שעות, הספר אינו בידי). על כל פנים, כשהמדובר הוא ב - 6 שעות, הכוונה היא שעות שלימות (דרכי תשובה סי' פט ס"ק ו), ואין להקל בפחות מכך. (כף החיים סי' פט אות ה, ועוד). לא זכור לי בשום מקום שראיתי א מנהג 4 שעות. מנהג זה נראה לי כמנהג טעות, ואין זה מנהג אבות שאתה מחויב לו. שבת שלום ומבורך (מברכים את היום, ויום הוא לשון זכר).