The Rabbi's answer
שעטנז
איסור תורה ללבוש שעטנז של צמר ופשתים יחדיו, דנו הפוסקים אם האיסור הוא כשגם סירקו את הצמר ופשתים יחדיו וחילקו וטוו יחד, אך בעשה רק אחת מהמלאכות יחדיו אין איסור תורה אלא מדרבנן. (רש"י, ר"ת בתוס' נידה סא,ב, ורמב"ם פ"י מהל' כלאים ה"ב). בעיקרון האיסור כולל ביגוד, מהנסיון כדאי לבדוק כל בגד שמגיע ממזרח אירופה ומאוסטרליה ודרום אפריקה, בהם שכיח הדבר מאד, וכן כל בגד שיש בו ביטנה. הסיבה היא שהפשתן שם זול מאד ותכונותיו הן שהוא בד חזק וגמיש, לכן הוא משמש לביטנה או לצווארון. אין לסמוך על תויות הבגד שבהן מפורטים הרכיבים, כי אין חובה לציין רכיב שהוא פחות מ2%. בחולצת כותנה ופוליאסטר לא מצוי שעטנז, גם בלבנים, בכתפיות ובמגבות לא מצוי, גם לא בפיז'מות. בגרביים בדרך כלל לא מצוי, גם באפודות וסריגים לא שכיח עירוב. איסור שעטנז אינו רק דרך לבישה אלא גם אם עולה על הגוף ומחממו, לכן האיסור יכול להיות גם בשמיכה, מזרון מפה ווילון (שו"ע ורמ"א יור"ד סי' שא ס"ט). הרמ"א (סי' ש) אוסר אף לבישת בגד צמר עליון על בגד פשתן תחתון, מפני שאי אפשר להוציא את התחתון ללא העליון, אלא אם מפסיק בגד אחר ביניהם. ראה עדות הגר"ח קנייבסקי שליט"א על החזון איש בספר דרך אמונה פ"י מהל' כלאיים הי"א). יש לזכור שהיות שהאיסור הוא לערב צמר ופישתים יחדיו, המציאות היא שחוט פשתן עשוי מצמח פשתה, שזורעים ומוציא גבעולים. אחרי הקצירה משאירים אותם לייבוש, מפוררים את הגבעולים, ויוצאים מהם סיבים, את הסיבים מסרקים עד שהם מוכנים לטווית חוטים. ישנם מקומות בהם הפשתן מאד מצוי והוא זול, ומשתמשים בו גם מפני שהוא חזק וגמיש. בבדי ביטנה פנימיים, או במקומות שדורשים יציבות כבצווארונים משתמשים בו. כ - 20% מהבדים בארץ יש בהם שעטנז. לכן בגדים שמורכבים מיותר מרכיב אחד דורשים בדיקה. הרמ"א נתן סימנים לבדיקה האם החוט הזה הוא פשתן או לא, אך מכיוון שצורת עשיית הסיבים השתנתה אין לסמוך על בדיקות אישיות. אם מצויין על הבגד 100% אקרילן או כותנה אין מקום לחשש. אם מצויין כותנה או פוליאסטר אין לחשוש. אם לא כתוב כך, יש לבדוק. אציין סוגים שונים בעייתיים מאד, סוודרים, בגדים ממזרח אירופה, חליפות גברים או נשים, מעילים, עניבות (גם המיוצרות מפוליאסטר עלולות להכיל פשתן).
