טו בשבט

מקור הדין הוא המציאות בשטח. הגמרא בראש השנה (יד,א) אומרת שהואיל ויצאו רוב גשמי השנה, כבר מתחילים פירות האילן לחנוט. רש"י מסביר שהיות שעברו רוב ימות הגשמים, ועלה השרף באילנות, נמצא שהפירות חונטים החל מתקופה זו. מחלוקת בית הלל ובית שמאי היא האם הולכים אחר ראש חודש שבט, שאז ראויים העצים לתת פירות, או הולכים אחר ט"ו בשבט שישנם עצים שכבר נותנים פירות. אגב, בירושלמי (פ"א ה"ב) נחלקו אמוראים האם הטעם הוא כמו שכתבנו, או שמא בגלל שעד תקופה זו חיים האילנות ממי השנה שעברה, ומכאן ואילך חיים ממי השנה הבאה, ואלו שחנטו עד עכשיו סימן הוא שהם מהגשמים שלפני תשרי. למקורו של ט"ו בשבט, אפשר לעיין בספר התודעה לרבי אליהו כיטוב. זכור לי ספר בנושא מאת הרב דוד מנדלבוים, שאסף מעניני יום זה בספר לזכרו של הרב דוד סויסה.