הדקה ה-90

רציתי לנצל במה זו, בערב ט` באב, כדי לקרוא לכל מי שאפשר, אחיי ואחיותיי בית-ישראל, להיחלץ בין במחשבה, בין בדיבור ובין במעשה לנושא הצדק החברתי והמוסר הבין-אישי. נושאי לימוד התורה וארץ ישראל הם חשובים מאוד, אך הנביאים לימדו אותנו שבשורה התחתונה, מה ``שהעיף`` אותנו מהארץ, זו בעיית חוסר הצדק והמוסר גם בין השלטון לעם, וגם בין העם לבין עצמו. כולנו יכולים לראות היום שהמדינה מצויה במסלול של התרסקות, והן התורה והן הנביאים לימדו אותנו שאצל עם ישראל יש קשר הדוק בין התנהגותו הרוחנית והמוסרית לבין גורלו הביטחוני. לכן רציתי לעורר מתוך אהבת ישראל ודאגה וחרדה עמוקות, להציב את נושא הצדק החברתי, אהבת ישראל והיחסים בין אדם לחברו במרכז סדר היום. אני בטוח שרבים מהקוראים דברים אלה (כולל אני הקטן), עוסקים בצדק חברתי, צדקה וחסד בצורה זו או אחרת, ודבריי אינם מופנים באופן אישי ח``ו כלפי אף אחד. אין ספק שאנו נמצאים היום בדקה ה-90, די להחשות, די לעצום את העיניים, די לשבת כל אחד בישיבתו, בקהילתו, ביישובו. די לאדישות המשתקת. ``עפנו`` מהארץ הזאת פעמיים וחרב מקדשנו, לפני 2000 שנה ויותר, בראש ובראשונה בגלל סיבות של צדק חברתי וסיאוב מוסרי. חיכינו 2000 שנה, גורשנו ונדדנו מארץ לארץ ומיבשת ליבשת, ידענו פרעות, סבל בל יתואר, שואה איומה ונוראה, בהם הרגו וטבחו בנו במיליונים בגברינו, זקנינו נשינו וטפנו, באש, בחרב, בקור, ברעב, בסקילה ובעוד מיתות שונות ומשונות. וכעת חזרנו לארצנו, וגם זה עלה ועולה לנו בעשרות אלפי קורבנות, אלמנות, יתומים, ונכויות גופניות ונפשיות בל יתוארו. ומה אנחנו עושים עכשיו? האם עברנו את כל 2000 השנים האלה לשווא? האם נחזור שוב לגלות ונמחק את כל הישגינו? די להירדם, אחיי ואחיותיי היקרים, כולנו להתעורר. ואין הדבר רחוק מאיתנו, כל אחד יכול לפעול בתחומו ובמסגרת מגבלותיו, והדברים אינם בשמיים. 1. הדבר צריך להתחיל עוד מגן הילדים ומהבית, וגם בדוגמה אישית, להציב בתודעת ילדינו את החשיבות העצומה של הצדק והמוסר. 2. דרך בתי הספר היסודיים ותלמודי התורה בשעות חינוך ופעילויות שונות. 3. דרך תנועות הנוער בפעילויות בקהילה ובמפגשים שיעסקו בנושא. 4. דרך בתי-הספר התיכוניים והישיבות בשעות חינוך, הפעלות, התמקדות בנושאי לימוד תורניים בתחום הצדק והמוסר. 5. בישיבות הגבוהות להקדיש זמני לימוד קבועים ומיוחדים לדיון והעמקה בסוגיות הנוגעות לצדק חברתי ומוסר. 6. הציבור הדתי צריך להפוך לחוד החנית במאבק למען צדק ומוסר במדינה. 7. כשם שהרבנים מתריעים וזועקים בנושאי ארץ ישראל, השבת, ועוד, כן עליהם, במידה לא פחותה אם לא יותר, להתריע ולזעוק בנושאי הצדק החברתי והמוסר. עליהם להנהיג ולהשפיע על ההולכים אחריהם להתמקד בנושאים אלה ולהוות דוגמה אישית. 8. בכל זמן ומקום בהם יש פגיעה בתחום זה, למשל בנושא האימהות החד-הוריות, הקצבאות לילדים, הפגיעה בפנסיות, הפגיעה בהבטחת הכנסה, בדמי אבטלה, הפגיעה בעניים, בנכים, בזקנים, הרבנים ותנועות הנוער הדתיות צריכים לזעוק ראשונים, לצאת ולהפגין, לארגן עצומות וכו`. 9. אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בר-אילן, כמו גם סטודנטים דתיים באוניברסיטאות אחרות, צריכים להעמיד את נושא הצדק החברתי והמוסר בראש סדר פעילויותיהם. מבקש אני סליחה ומחילה אם בדבריי אני מעורר אצל מישהו/מישהי כעס או עלבון, לא זוהי כוונתי, ואם כך קרה, הרי זה נובע מחסרוני ומחוסר יכולתי לומר את הדברים בצורה נכונה וממידותיי הבלתי מתוקנות. אני מקווה שבין הדברים אפשר לקרוא את זעקתי וצעקתי, ואני בסך הכל מנסה לשמש פה לעוד רבים שחושבים כמוני, ועוד רבים אשר הביעו את מחשבותיהם כמוני בצורה זו או אחרת. אני יהודי פשוט עד מאוד, אך אני מרגיש שאני לא יכול לשתוק, וככל שמתקרב ט` באב הרצון שבי להביע את הדברים ולא להחשות רק גדל. ובבניין ירושלים ננוחם, ובגאולת עמנו ופדות נפשנו נחזה ונשמח, ואת תפארת קדושת עמנו והטוב העצום המצויים בו נראה עולים, צומחים ופורחים. ``כה אמר ה` צבקות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים והאמת והשלום אהבו``.