צום י``ז בתמוז - חובה לאשכנזים?

הבעיה היא העיקרון. אנו מאמינים בתורה שבכתב ששזורה וקשורה בתורה שבעל פה. המוסמכים לגביה הם חכמי ישראל שבכל הדורות, כך שכאשר תיקנו הנביאים את ארבעת הצומות, כדברי הנביא זכריה (ח-יט), לאחר חורבן בית ראשון, כלול בתוכם צום בחודש תמוז ("צום הרביעי"). כשנחרב הבית חזרו לקיים את הצומות, ומסקנת הגמרא (ראש השנה יח,ב) היא שבזמן שאין בית מקדש, אך גם אין גזירות קשות, רצו מתענים רצו אין מתענים. למעשה, כל ישראל קיבלו על עצמם את הצומות, וכך פסק השולחן ערוך (סי' תקנ, ראה במשנה ברורה שם). הפוסקים דנו בהבדל בין תשעה באב לשאר שלושת הצומות, האם מלכתחילה צריכים לצום בכל הצומות באותה דרגה והקלו בשאר הצומות, או החמירו בתשעה באב, אך כל הצומות אין חיוב בהם אלא לצום קצר יותר. רש"י בספר הפרדס (מאשכנז), והשל"ה (מסכת תענית נר מצווה סי' ו) כתבו שחובה להשתדל להחמיר את כל החומרות בכל הצומות. הרי לנו שנים מגדולי אשכנז שסברו להחמיר בי"ז בתמוז. כל המעיין בדברי הפוסקים (בני אשכנז) על השולחן ערוך יראה שטעה הכותב בגלל ההתיחסות למושג "רצו מתענים" וכו'. הבעיה היא שההבדל בין בני אשכנז לבני ספרד הוא מאוחר יותר, כי בגמרא והגאונים משותפים לכולנו, ורק בתקופת הראשונים מתחילים לראות שינויי מנהגים, לא שינויי דינים. אנו מקבלים את התורה במסירתה, איש איש על ידי רבו שלימדו והעביר לו את התורה שרכש דור מפי דור.