חיי שעה מול אבידות נוספות.

לצערינו בדברי ימי ישראל נשאלה שאלה זו פעמים רבות, אציין רק מקורות בסיסיים לשאלה. בחוברת אסיא (כרך יב חוברות א-ב) דן הרב זילברשטיין לגבי בית שקרס בצור, המצילים חייבים לעלות עליו עם מנוף וטרקטור, ובדרכם להציל ירגו אחרים, האם מותר הדבר, ובתשובתו הוא מכריע להיתר, על סמך תשובת פנים מאירות שהובא בדברי הרעק"א. בדברי הפנים מאירות יש לעיין מדברי שו"ת מחנה חיים ח"ב חו"מ סי' נ שחלק עליו וסבר שמוטב להשאיר את המצב כמות שהוא ולא להרוג בידיים. ראה גם שו"ת נודע ביהודה מהדו"ת חו"מ סי' נט. ועוד, כתב החזון איש (חו"מ הל' סנהדרין סי' כה), ויש לעיין באחד שרואה חץ הולך להרוג אנשים רבים ויכול להטותו לצד אחר ויהרג רק אחד שבצד אחר ואלו שבצד זה יצולו, ואם לא יעשו כלום יהרגו יהרגו הרבים והאחד ישאר בחיים, ואפשר דלא דמי למוסרים אחד להריגה, דהתם המסירה היא פעולה אכזרית של הריגת נפש, ובפעולה זו ליכא הצלת אחרים בטבע של הפעולה, אלא המקרה גרם הצלה לאחרים וכו', אבל הטיית החץ מצד זה לצד אחר היא בעיקרה פעולת הצלה, ואינה קשורה כלל בהריגת היחיד שבצד אחר וכו', אפשר דיש לנו להשתדל למעט אבידת ישראל בכל מאי דאפשר. מדבריו נראה שהנידון אינו העדפת רבים על מעטים, אלא האם המעשה שלו הוא מעשה הצלה או מעשה רציחה. בספר דמשק אליעזר (לרא"צ פרלמוטר, פיטרקוב תרסה) הסתפק, אם שנים אנשים עומדים אחד מאחוריו של חבירו ורוצח רוצה לרצוח נפש העומד לפניו, אם מותר לו להטות עצמו לצדדים או לברוח, כי אז תגיע החץ להאדם העומד מאחוריו, ואמרתי לפענ"ד פשוט שמותר, כיוון דהוא אינו עושה מעשה בזה רק מציל את עצמו. בנידון הדמשק אליעזר מעשה ההצלה אינו מעשה הריגה, אלא מביא לידי הריגה. ייתכן שבנידון החזון איש יאסור. בנידון זה ראה גם אמרי בינה או"ח סי' סג ס"ק ה. ראה עוד באור שמח פ"ז מהל' רוצח ה"ח ובכלי חמדה תחילת פרשת פנחס ובשו"ת משפט כהן להגראי"ה סי' קמב-ד. בעבר דנתי בסוגיא דומה, לגבי בורח ממחנות ההשמדה שכשתתגלה בריחתו יהרגו אחרים, ראה שו"ת חוות יאיר סי' ריג, ויד אברהם בהגהות שו"ע יור"ד סי' קנז סט"ו. כל מה שכתבתי הוא לגבי מעשה ההצלה, עוד לא הזכרתי את נידון הציבור, שאם מעשה החוטפים יצליח זה עלול לסכן אחרים כי יהיו מי שינסו לחקות אותם.