The Rabbi's answer
עקירת עץ
שנינו בבבא קמא (צא,ב), אמר רב דיקלא דטען קבא אסור למיקצציה. מיתיבי כמה יהא בזית ולא יקצצו רובע, שאני זיתים דחשיבי. אמר רבי חנינא לא שכיב שיבחת ברי אלא דקץ תאינתא בלא זמנה. אמר רבינא ואם היה מעולה בדמים מותר. תניא נמי הכי "רק עץ אשר תדע" - זה אילן מאכל. "כי לא עץ מאכל הוא" – זה אילן סרק. וכי מאחר שסופו לרבות כל דבר מה תלמוד לומר "כי לא עץ מאכל", להקדים סרק למאכל, יכול אפילו מעולה בדמים תלמוד לומר "רק". שמואל אייתי ליה אריסיה תמרי אכיל טעים בהו טעם דחמרא, אמר ליה מאי האי, אמר לו ביני גופני קיימי, אמר מכחשי בחמרא כוליה האי, למחר אייתי לי מקורייהו. על פי הגמרא פסק הרמב"ם (פ"ו מהל' מלכים ה"ח-ט), כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה, אבל קוצצים אותו אם הוא מזיק אילנות אחרים, או מפני שמזיק לשדה אחרים, או מפני שדמיו יקרים, לא אסרה תורה אלא דרך השחתה. וכל אילן מאכל שהזקין ואינו עושה אלא דבר מיעוט שאינו ראוי לטרוח בו, מותר לקוץ אותו וכו', עכ”ל. כן הביא גם הטור להלכה (חו"מ סי' שפב). הט"ז (יור"ד סי' קטז ס"ק ו, עיי"ש בעבודת הגרשוני) הוסיף את דברי הרא"ש, שגם אם היה צריך למקומו מותר. לכאורה אם כן מותר לך לקצוץ את העץ, שהרי מרובה הפסדו מההנאה שבו. אבל הפוסקים דנו בנושא גם מצד הסכנה שבדבר, שהרי הגמרא ציינה שבנו של רבי חנינא מת בגלל קציצת עץ פרי. גם בצוואת רבי יהודה חסיד (אות מה) כתב לאסור לקצוץ אילן העושה פירות, שאף שאין כאן איסור בל תשחית, שהרי לתועלת הדבר, מ"מ סכנה יש (ראה בדרכי תשובה יור"ד סי' קטז ס"ק נא). בשו"ת שאילת יעבץ (ח"א סי' עו) נשאל מקהילה שבית הכנסת שלהם קטן, ואפשר להגדילו רק אם יעקרו עץ גפן שעומד בגינה, וציין שבית הכנסת מושכר מנכרי לתשע שנים והנכרי התיר להם לקצוץ. לאחר שהביא את עיקרי הסוגיא כתב שהיות שציין רבי חנינא את מות בנו, בודאי שמדובר בתלמיד חכם שלא נמצא בו רבב זולת חטא זה, שהרי אחרת לא היה אומר זאת, וכי ייתכן שצדיק גדול לא ידע איסור זה. וסיכם שאף שבמקרים אלו מותר הדבר מעיקר הדין, אבל מידי סכנה לא יצאנו. אכן בדבריו דן השאילת יעבץ רק בהיתר של מעולה בדמים או שמזיק לאחרים, אבל במקרה שהגיע זמנו להיקצץ, כלומר שנותן כמות מועטת, גם מתוך הדברים נראה שאין סכנה, כמבואר בדברי רבי חנינא שאמר שבנו מת כי קצץ תאנה לפני זמנה. אבל נראה שלסמוך על היתר זה אפשר רק בעץ שהזקין, ומחמת זקנתו אינו נותן פירות, אבל באילן שעוד לא הזקין ומחמת סיבות אחרות אינו נותן פירות, ההיתר לקצוץ יהיה רק משום הוצאות רבות. כן הוכיח גם בשו"ת תשורת ש"י, שדן בעץ שיש תולעים בפירותיו, וכתב שאף שמצד השחתה אין בו, כי אינו נותן פירות ראויים למאכל, אבל סכנה עדיין יש בו, ראה גם בספרו ערך ש"י (על שו"ע יור"ד שם). בשו"ת בניין ציון (ח"א סי' סא) חלק על השאילת יעבץ וכתב שאם ההוצאות מרובות על הרווחים, או שצריך למקום זה, מותר לקצוץ, וגם מסכנה אינו צריך לחשוש. אבל לא נתבאר בדברי הפוסקים מה הם גדרי "צריך למקומו", מהו צורך גדול שעבורו מוגדר הדבר כ"צריך למקומו", ועד כמה צריך שיהיה רווח בקציצת האילנות. אלא שהשאילת יעבץ עצמו הציע שאם עוקר את האילן עם גוש עפר גדול דיו, כך שאפשר לנטוע אותו במקום אחר, אין לחשוש כלל, כי אין זו עקירה, כפי שלמדנו בהלכות ערלה שהעוקר אילן עם די עפר אינו מונה שנות ערלה מנטיעתו המחודשת, כי זו נחשבת כהמשך ישיר לנטיעה הראשונה. (בשו"ת בית שלמה יור"ד סי' קצא התיר באופן אחר, עיי"ש.