ברכת הגומל

בנושא ברכת הגומל הארכתי בעבר, לכן אציין רק את עיקרי הדינים. אגב, מצאנו פעמים רבות שפוסק אחד יאמר על דבר שנראה לו שזהו איסור חמור, ופוסק אחר יתיר. וכי בית הלל לא התירו ייבום במקום שלדעת בית שמאי מדובר באיסור עריות? לגבי ברכת הגומל לנשים נחלקו הפוסקים מכבר. בספר כנסת הגדולה (או"ח סי' ריט) כותב שמנהג העולם שנשים אינן מברכות, מפני הצניעות. כך כתב גם המשנה ברורה (שם ס"ק ג). כן דעת שו"ת הלכות קטנות (ח"ב סי' קסא). המגן אברהם ריש סי' ריט כתב שאינן מברכות מפני שברכות אלו רשות הן. (ראה צפנת פענח על הרמב"ם ברכות פ"י ה"ח). לגבי יולדת היו שאמרו שלא תברך מפני שאינה יכולה לומר "הגומל לחייבים טובות", כי אינה מוגרת כ"חייבת", אלא אדרבה, הלידה זכות היא לה, מה עוד שזהו טבעו של עולם שיש סכנה מועטת ויוצאים ממנה. (שו"ת מטה לוי ח"ב סי' יח, שו"ת הר צבי או"ח סי' קיג). רבים מהפוסקים סוברים שמברכת, והכנסת הגדולה שם כבר כתב שבני אשכנז נוהגים לברך, כן נהגה רעיתי תחי' לאחר לידותיה. אם נוהג אתה בביתך את מנהג תימן, בדרך כלל, איני מבין מה מקום לספק עבורך. אם לא כן, הגיע הזמן שתעשה לך רב, ותנהג כפסיקותיו מעתה. למעשה, בברכת הגומל יש עיצה פשוטה. היות שאמרה הגמרא שכל המודה לה', אף אם לא בנוסח הרגיל, יצא ידי חובה. ממילא יכולה האישה לברך את ברכות השחר, לומר את הברכה האחרונה בקול רם - "ברוך הגומל חסדים טובים לעמו ישראל", יענו על ברכה זו עשרה, ובכך יצאה ידי חובה, שהרי בברכה זו כלולה הודאה.