כשרות סוכת פרגולה

מה החיסרון, אם ישנו, בסוכת פרגולה שעשויה מנסרים רחבים. 1. נסרים שיש ברוחבם ארבעה טפחים, אסרו חכמים לסכך בהם, אפילו בצידם שאין בנסר אלא משהו, שמא ירצה לשבת תחת תקרת ביתו הפסולה מן התורה. 2. טבלא שיש בה כמה נסרים מהודקים המחוברים זה לזה במסמרים, עד שיש בצירוף כל הנסרים יחד ארבעה טפחים, נחשבים כמו נסר אחד רחב ארבעה טפחים, אם יש רווח ביניהם, אפשר להקל לתת על גבי הטבלא סכך כשר. 3. מי שהיתה תקרת ביתו עשויה נסרים רחבים ארבעה, יפתח את המסמרים וינענע את הנסרים לשם סוכה. מקור הדין: א. המשנה בסוכה (יד,א) אומרת, מסככים בנסרים דברי רבי מאיר, רבי יהודה אוסר. נחלקו שם רב ושמואל, לרב המחלוקת היא בנסרים שיש בהם ד' טפחים, ולשמואל נחלקו בנסרים שבין ג' טפחים לד' טפחים. אבל מד' טפחים ולמעלה אסור לכולי עלמא. נקטו הרי"ף הר"ח והרא"ש כשמואל אליבא דר' יהודה. הראב"ד נקט כרב ופסק כרבי מאיר. כתב הרא"ש שהכל עולה למקום אחד, וכן פסק השולחן ערוך (סי' תרכט סעיף ח. ראה שו"ת בניין שלמה סי' מה, והוא חידוש). ב הגמרא שם אומרת, הפכם על צידיהם (פירש רש"י, השכיבם על צידם שהוא פחות מג'), ר"ה אומר פסולה ורבר"ה אומר כשרה. מוסיפה הגמ' שרב נחמן התייחס אליהם כאל שיפודים של מתכת שפסולים בעצמותם, וכן נקטו כל הפוסקים. ג. נשאל הרשב"א (שו"ת, ח"א סי' ריג), בדבר נסרים המחוברים במסמרים, שהיה מי שאסרם, משום שכל הנסרים מתחברים על ידי המסמרים לנסר אחד רחב ד' ויש בו גזירת תקרה, אך היו שחלקו עליו. סיכם הרשב"א שהנח להם לישראל, אם אינם נביאים בני נביאים הם. למדנו מדבריו שחיבור המסמרים בלבד אינו פוסל את הסכך, כי יעודם לתקרה, ויש מי שהחמיר. ממילא פרגולות מיועדות לתקרה גמורה, שהרי הגשם יורד ביניהן והן מסככות באופן חלקי, אך קבועות כל השנה. לדעת השואל ברשב"א היה מקום לאסור, אולם הרשב"א ציין שלמתיר יש על מי לסמוך. (כבר ציין המגן אברהם סי' תרכו ס"ק ו שאסור אך ורק מפני קביעות הגג). ד. המשנה בסוכה (טו,א) אומרת, תקרה שאין עליה מעזיבה, רבי יהודה אומרת משום בית הלל, או מפקפק או נוטל אחד מבינתיים, רבי מאיר אומר נוטל אחד מבינתיים ואינו מפקפק. אומרת הגמ' שבנסרים שיש בהם ד' טפחים אסור לסכך מפני גזירת תקרה, שיאמרו הרואים שמותר לשבת בדירתו עם התקרה. מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה היא האם נתבטלה התקרה במעשה זה. פירש רש"י, שאע"פ שאסור לסכך לכתחילה בנסרים שיש בהם ד' טפחים מפני גזירת תקרה, כאן שיש לו תקרה, ומוכיח במעשהו שהוא יודע שאמרה תורה תעשה ולא מן העשוי, שעושה מעשה לשם הסוכה, סבר רבי יהודה שבאופן כזה אין מקום לגזירת תקרה, ורבי מאיר סבר שגוזרים, והלכה כרבי יהודה. כך כתב גם הרא"ש שאפילו אם יש בהם ד' טפחים יועיל פקפוק, הרמב"ם החמיר וכתב שרק אם אין בהם ד' טפחים יועיל מעשה זה. השולחן ערוך (סי' תרלא) כתב כדעת רש"י והרא"ש, והוסיף את שיטת הרמב"ם בשם יש מי שאומר. הב"ח והגר"א הוכיחו כשיטת הרמב"ם, כן נקטו הלבוש והאליה רבה. אולם בשו"ת באר יצחק הוכיח להקל כרש"י. לכן גם אם רק נענע את הנסרים מועיל.