בר מצוה בספירת העומר

רוב דרשות בר המצוה בתקופה זו עוסקות בשאלה זו, מה דינו של קטן שהגדיל בספירת העומר, האם זו מצוה אחת ארוכה, שאם לא היה מחויב בתחילתה אינו מקיים את מחציתה השני, או שזו מצוה נפרדת לכל יום ויום. חלק מהדיונים נוגע גם לשאלה שבתחילה מחויב מדרבנן, ואחר כך מדאוריתא. מסקנה למעשה, אם ספר כל ימי הספירה עד בר המצוה, ממשיך וסופר בברכה, (מנחת חינוך מצוה שו, שו``ת כתב סופר או``ח סי` צט, שו``ת מהר``ם שיק סי` רס, ערוך השולחן סי` תפט ס``ק טו, שו``ת מנחת אלעזר ח``ג סי` ס, שו``ת הר צבי או``ח ח``ב סי` עו, אך ראה שו``ת אבני נזר או``ח סי` תקלט, ברכי יוסף שם סעיף כ). אם יכול לברך ולהוציא אחרים ידי חובה, נחלקו בכך הפוסקים, יש פוסקים שיכול גם להוציא ידי חובה אחרים (ציונים לתורה להר``י ענגיל כלל יב, שו``ת מהר``ש ענגיל ח``ז סי` קיב), יש שנסתפקו בדבר (שו``ת שערי דעה ח``א סי` כד), ויש שכתבו שלא מועילה ברכתו לגדול (שו``ת להורות נתן ח``א סי` כו). ראה גם שו``ת חלקת יעקב או``ח סי` רו, שו``ת יביע אומר ח``ג). אם אין לגדול מי שיברך לו, אלא הקטן שהגדיל, יש לו לסמוך על המתירים. אם ישנה אפשרות אחרת, עדיף לשמוע מגדול.