בל תקיף

דין תורה שאסור לגלח את פיאות הראש, שנאמר "לא תקיפו פאת ראשכם" (ויקרא יט-כז). החיוב הוא על כל פיאה ופיאה. נבארו הדינים בשולחן ערוך יורה דעה סי' קפא. איסור הקפת הראש הוא המשווה צדעיו, כלומר הפיאות, לאחורי אוזניו ולפדחתו (מצחו). אין חילוק בין אם מגלח את הפיאות בלבד ומשאיר את שאר השיער שבראש, או שמגלח את כל הראש עם הפיאות, בכל מקרה חייב. יש אומרים שפיאות הראש אסור לגלח אף במספריים כעין תער, כלומר סמוך לבשרו, והשולחן ערוך פסק כמותם. לכן אף המגלח במכונה אסור הדבר בפיאות הראש. מותר לגלח את מקום הפיאות באופן שמשאיר מעט שיער. יש אומרים שצריך להשאיר כשיעור כדי לכוף את ראשו לעיקרו שהוא כחצי ס"מ. אדם שנשרו שערותיו או חלק מהן, מחשיבים את מקום הפיאות לפי המקום שהיה לו בצעירותו. אסור לגלח את הפיאות אפילו בסם. זקנו מותר לגלח בסם, אך צריך להזהר שלא לגרר את השיער בסכין או בדבר חד. הגבול העליון ושיעור הפיאה מתחיל ממקום נטיית גידול השערות לצד מטה ואילך, וממשיך משם בקו אלכסון עד מאחורי אוזנו, בגבול התחתון שיעורו הוא עד למטה ממקום האוזן, מקום שהלחי התחתון יוצא. לשיטת השולחן ערוך יש להשאיר את הפיאות עד למטה מהאוזן. הנוהגים להשאיר עד אמצע האוזן, סוף מקום העצם הבולטת יש להם על מי לסמוך. אסור להשחית את הפיאות אפילו על ידי נכרי. יש אומרים שכשאדם מגלח את עצמו ואינו מגלח את פיאותיו מקיים בכך מצות "לא תקיפו".