דיני פורים לנוסע ממקום למקום

בן עיר (פרוז - "היהודים הפרזים, היושבים בערי הפרזות"), שזמן קריאת המגילה שלו הוא בי"ד באדר, שהלך לכרך המוקף חומה מימות יהושע בן נון, שזמן קריאתו הוא בט"ו, או להיפך דינו הוא כדלהלן: א. בגמרא (מגילה יט, א) מבואר, שפרוז בן יומו נקרא פרוז ומוקף בן יומו קרוי מוקף, כלומר אם הוא שייך לערי הפרזות אפילו ליום אחד קרוי פרוז וקורא בי"ד, ואם הוא שייך למוקפין אפילו ליום אחד קרוי מוקף וקורא בט"ו. ב. היות שעיקר מצות הקריאה היא ביום, החיוב נקבע לפי המקום בו היה בעלות השחר. מי שהיה בעיר בעלות השחר של יום י"ד בבוקר, קורא בי"ד אמנם בבן עיר שהיה בכרך נחלקו הראשונים איזה יום קובע עליו דינו בן כרך. לדעת הרא"ש גם בזה יום י"ד הקובע שאם היה בכרך בתחילת בוקרו של י"ד חלים עליו דיני הפורים של הכרך בט"ו. לדעת רש"י אם נמצא בכרך באור בוקר של ט"ו, זמן המקום שבו נמצא קובע את חיובו. וכן נקטו הרבה פוסקים להלכה. ג. מה שקובע את זמן חיובו אינו העובדה שהוא נמצא בעיר או בכרך בפועל, אלא זה תלוי בדעתו בזמן נסיעתו אם להיות בעיר או בכרך בי"ד או בט"ו. ואחרי שנקבע חיובו ע"י מחשבתו אי אפשר לשנות חיובו ע"י מחשבה בלבד, ואפילו אם השתנתה תכניתו אחרי שהגיע למקום יעודו, מ"מ לא משתנה דינו. אלא שדעת המשנה ברורה שאם בפועל יצא משם לפני הבוקר בא מעשה ועוקר מחשבה וכן נקטו הרבה פוסקים. מסקנת הדברים היא כך: א. בן עיר שהלך לכרך: אם היה בדעתו בעת נסיעתו לחזור למקומו בזמן הקריאה של הכרך, והיינו שכשיאיר יום של ט"ז לא יהיה שם כי יחזור משם קודם אור היום, אף שלבסוף רואה שהוא מוכרח להתעכב שם גם ביום ט"ו, מ"מ אינו נקרא בשם מוקף, וקורא בי"ד בהיותו בכרך בלילה וגם ביום ואם נשאר בט"ו בכרך, אם בכניסת ליל ט"ו חשב להיות עד אחר שיאיר המזרח, נעשה מוקף ליומו וקורא גם בט"ו ואפילו חזר לעירו. ב. אבל אם בעת נסיעתו לא היה בדעתו לחזור מן הכרך אלא לאחר זמן הקריאה, דהיינו בבוקר של יום ט"ו שאז כבר הוא זמן הקריאה, אז חל עליו שם מוקף, וקורא עמהם ביום ט"ו, ואפילו אם אח"כ חזר לעירו ביום ט"ו קורא שם אם לא קרא מתחילה בכרך. ג. בן כרך שהלך לעיר: אם היה דעתו בעת נסיעתו לחזור למקורו בזמן הקריאה דהיינו שיחזור משם בליל י"ד קודם שיאיר היום שהוא זמן הקריאה, ואף שלבסוף נתעכב ולא חזר, קורא במקומו דהיינו ביום ט"ו. ד. אבל אם לא היה בדעתו בעת נסיעתו לחזור משם רק לאחר זמן הקריאה שהוא ביום י"ד בבוקר, חלה עליו חובת הקריאה של העיר, וקורא עם אנשי המקום אשר הוא שם, ואף שחזר באותו יום ובא לכרך, צריך לקרוא באותו יום י"ד שהוא נקרא פרוז בן יומו. ה. כל דברינו הינם דוקא אם היה בעיר בתחילת היום, אבל אם חזר למקומו שהוא כרך קודם היום, לא מועיל מה שחשב מתחילה להיות בעיר בעת הקריאת העיר. ו. הכלל הוא, שכדי לשנות דינו מן עיר לכרך ולהיפך, צריך שני תנאים: שבעת נסיעתו היתה דעתו להיות במקום השני בעלות השחר של יום החיוב, וגם שבפועל היה שם בזמן עלות השחר. ז. בן עיר שעקר דירתו בליל ט"ו והלך לו לכרך נתחייב כאן וכאן וכן מי שהיה בעיר בי"ד וחגג את הפורים לילה ויום כדת וכדין, ובבוקר או במוצאי פורים נסע לירושלים מתחייב בקריאת המגילה עוד פעם. ואפילו אם עדיין נמצא בעירו בליל שושן פורים, אם דעתו להגיע לירושלים לפני עלות השחר, צריך לקרות את המגילה כעת אף שעדיין הוא נמצא בעיר. אכן מי שכבר קרא בעיר בי"ד ונסע לירושלים לט"ו יש ספק אם יכול להוציא את מי שדר בירושלים שלא קרא בי"ד, וכן אינו מברך על הקריאה השנייה הזו, ורצוי שישמע את הברכות מירושלמי שבודאי חייב בקריאה. ח. כל מי שמתחייב בקריאת המגילה פעם שניה מתחייב גם בכל שאר מצות פורים, משלוח מנות ומתנות לאביונים וסעודת פורים. ט. מי שנסע ביום ט"ו בבוקר אחר עלות השחר לירושלים אינו מתחייב בשום דבר פעם שניה.